צרור המור על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 10

כי תצא. לפי שאמר למעלה ואתה תבער הדם הנקי וכו'. סמך מיד כי תצא למלחמה וגו'. לרמוז אל מה שאמר עשיתי משפט וצדק וגו'. וכן בכאן אם תבער דם הנקי ותנקום נקם ההרוגים. אתה מובטח שיתן ה' את אויביך נגפים לפניך. ואמר וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. להורות על מה שאמרו ליבא ועינא תרי סרסורי עבירה נינהו. כי מצד הראייה חשקה לבו בה. וזהו וראית בשביה שתחמוד יופיה בלבבך. כמו שאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם. ואמר והבאתה אל תוך ביתך. להורות שכלי המעשה גומרים. ועם כל זה צריך שתעשה דברים רבים קודם שתבעלנה. האחד והבאתה אל תוך ביתך. לפי שבנות הגוים הם מופקרות והם פרוצות בעריות ואין להם בושת פנים ומצחיהם נחושה והולכות בשוקים וברחובות. ואצל כל פנה יארובו לצוד נפשות נקיים ולדבר עם האנשים. לזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. שלא תהיה יצאנית אלא סוגרת ומסוגרת. כמו שאמר כל כבודה בת מלך פנימה. ולא תהיה דברנית. והשני וגלחה את ראשה. לפי שבנות הגוים מתקשטות בפנים צהובות ובשער מגולה וסורקות שערן במסרק ומחלקים אותו לשנים ומשימים אותו על הצדעים. וכן קולעות שערן מעשה קליעה לעלות ולראות לפני האנשים. כנגד זה אמר בכאן וגלחה את ראשה. באופן שלא ישאר לה שער וקליעה ותדע דרכי הצניעות. כי אפילו גילוי הראש גנאי לבנות ישראל כאומרו בסוטה ופרע את ראשה. והשלישי ועשתה את צפרניה. לפי שבנות הגוים מתקנים צפרניהם של יד ורגל וצובעים אותן במין צבע כמנהג הישמעאלים. בענין שיהיו בידיהם שינוי ויסתכלו בהם ויקחו ידיהם וימשמשו בהם עד שנדלק בהם אש של גהינם ושל יצר הרע כאומרם אץ ברגלים חוטא. לזה אמר ועשתה את צפרניה. שתגדלם בלי תיקון ובלי צבע. והרביעי והסירה את שמלת שביה מעליה. לפי שבנות הערביים מתקנות עצמן בבגדי משי וארגמן שש ורקמה לפתות ולהסית האנשים בהם. וכאומרו ובדם ענבים סותה. לזה אמר והסירה את שמלת שביה הנאים ותלבש בגדים אחרים מבלויי סחבות. ובזה לא תקבל בושת אחר שאינה צריכה לצאת חוצה והיא יושבת מסוגרת בבית. וזהו וישבה בביתך אחר שאמר למעלה והבאתה אל תוך ביתך. והוא הדין ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים. לפי שבנות הערביים רגילות בשחוק וקלות ראש שהוא סימן לערוה. לזה אמר שצריכה לבכות ולהצטער על אביה ועל אמה. להוציאה מן הקצה אל הקצה ולהדריכה בדרכי הצניעות בכל אלו הדברים. ואחר כל אלו הדברים תבא אליה ובעלתה שהיא דבר ששית. לקיים מה שנאמר שש הנה שנא ה' ושבע תועבות לבו. והיתה לך לאשה. ולפי ששש הנה שנא ה'. אמר מיד והיה אם לא חפצת בה. וכן סמך מיד כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כאומרו הלא משנאיך ה' אשנא:

ואולי רמז כל זה להורות לנו סדרי הגיורת המוזכר ברות המואביה. ולזה אמר והבאתה אל תוך ביתך. לומר לה קלות וחמורות כמוזכר בדבריהם. וגלחה את ראשה כמו שעושים לנדה בשעת טבילתה. וכן בכאן כשמטבילין אותה היו מגלחין ראשה בענין שלא יהיה בשערה דבר חוצץ. וכן ועשתה את צפרניה. בענין שלא יהיה בהן דבר חוצץ כמו בצק שתחת הצפורן. כמו שעושה האשה שטובלת מטומאתה והסירה את שמלת שביה. לפי שבגדיה טמאים כטומאת הנדה. וצריכה להחליף בגדיה. כמו הנדה שלובשת חלוקה ומחלפת בגדיה ומכבסת אותם קודם טבילה. וישבה בביתך כאומרו תשב על דמי טהרה. ובכתה את אביה ואת אמה. שתכפור בע"ז שנקראת אב ואם. כאומרו אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני. כי צריכה לכפור בע"ז קודם שתכנס לברית התורה ולטבילה. וזהו שאמרה נעמי לכלותיה לכנה שובנה אשה לבית אמה. ר"ל לבית אלהיה כי אולי לא היו להן אבותם. וזהו שאמרה נעמי אח"כ לרות הנה שבה יבימתך אל עמה ואל אלהיה ולא אמרה לבית אמה. ואז קבלה רות כל התורה כמאמרם ז"ל באשר תליני אלין וגו' באשר תמותי אמות וגו'. ולכן אמר בכאן ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר ירח ימים ולא חדש ימים. לרמוז שסופו לגרשה כאומרו ושלחתה לנפשה וכתיב ושלחה מביתו. ולכן אנו כותבים בגט לירח פלוני ולא לחודש פלוני. כמו שכתוב בכאן ירח ימים. ואסמכוה אקרא דכתיב גרש ירחים: