צרור המור על התורה · דברים · פרק 21 · פסוק 15

ואמר כי תהיין לאיש שתי נשים. לפי שידוע שכשיש לאדם אשה ונושא אחרת עליה. הוא שונא הראשונה ואוהב האחרונה. וכן בכאן אם היה לו אשה ולקח יפת תואר. יאהב את האחרונה וירצה לבכר את בן האהובה שהוא בן יפת תואר. לזה אמר לא יוכל לבכר את בן האהובה. ולפי שידוע כי בן היוצא מיפת תואר. את כל הישרה יעקש וילך אחרי גלולי אמו. לזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ותפשו בו ורגמוהו וכל ישראל ישמעו וייראו. וידעו הפרי שיוצא מאשת יפת תואר. וסמך מיד וכי יהיה באיש חטא משפט מות. כמו שארז"ל שאם לא המיתוהו יצא לתרבות רעה ויתחייב משפט מות. ואמר כי קללת אלהים תלוי. לרמוז שאין ראוי לעכבו על העץ לפי שהוא זלזולו של מלך. לפי שיאמרו בן מי זה העלם וישיבו בן פלוני שנשא יפת תואר. ואולי יאמרו למה התירה תורה יפת תואר שהיא נכרית. וידוע כי משרש נחש הקדמוני יצא צפע. ופריו שרף מעופף תלוי על העץ. וזהו כי קללת אלהים תלוי. והטעם הכולל בכל האנשים הוא. ולא תטמא את אדמתך אחר שהיא ארץ קדושה:

ולפי מה שפירשנו במלחמה שלמעלה שהוא רמז על מלחמת יצר הרע. זאת המלחמה תהיה גם כן על מלחמת יצר הרע. וכן רמזו רז"ל כאמרם ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. וא"כ הטעם שחזר לומר בכאן כי תצא למלחמה. הוא לפי שכתב למעלה כי ימצא חלל באדמה. שנראה שגבר יצר הרע ומבית הסורים יצא למלוך עד שנמצא חלל באדמה. עד שלזה אנו צריכין לעשות מלחמה חדשה עם יצה"ר. בענין שלא יוסיף לעשות כדבר הרע הזה. וזהו כי תצא למלחמה על אויביך הוא יצה"ר הצר הצורר וכחותיו. ואם תלחם עמו תהיה מובטח שיתנהו ה' בידך. ושבית שביו. לרמוז שתקח ממני השבי שהוא כבוש מיצר הטוב וכחותיו. ואמר וראית בשביה. לרמז שאע"פ שיתנהו ה' אלהיך בידך שלא תהרגנו. לפי שהוא צריך לקיום המין ואין לך להפרד מהנאות העוה"ז מכל וכל. ואם ראית בשביה אשת יפת תואר אתה יכול ליהנות ממנה ולהביאה אל תוך ביתך. בתנאי שלא תלך אחר היתרונות. וזה נרמז בגלוח השער והצפרנים שהם מותרות. וכן בתנאי שיהיה כבוש. תחת ידך ויבכה ויצטער מעוני ומעבודה קשה. ולא ילך אחר שחוק וקלות ראש. וזהו רמז ובכתה את אביה ואת אמה. ואמר והיה אם לא חפצת בה. לרמוז שאחר שהוא מתרחק מיצר הרע ואינו חפץ בו. שלא ישתעבד בו בקושי אלא שמאל דוחה וימין מקרבת. וזהו ושלחתה לנפשה. וסמך לכאן כי תהיין לאיש ב' נשים האחת אהובה והאחת שנואה. כנגד יצר טוב ויצר הרע כי יצר טוב הוא דוגמת השנואה. לפי שהכל הולכים אחר הילד השני. הוא יצר הרע שהוא בדוגמת האהובה. וצוה והיה הבן הבכור לשנואה. לרמוז שאע"פ שהיא שנואה שיתן לה הכבוד והבכורה. ולא יתן הכבוד לבן האהובה. אחר שהיא ראויה להיות שנואה באמת. אבל את הבכור בן השנואה שהיא אהובה באמת. יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו. כלומר ראשית בחכמה ובשכל ובכח התורה. ולכן לו משפט הבכורה והכבוד. ואם ירצה לבכר את בן האהובה. לסוף יהיה סורר ומורה. סר מן התורה ומן הדרך. ומורה פנים בתורה שלא כהלכה. ולזה סמך מיד כי יהיה לאיש בן סורר ומורה. ותפשו בו אביו ואמו וכו' ורגמוהו. לרמוז שצריך שיתפשו ביצר הרע ויאסרוהו בנחשתים וירגמוהו ויהרגוהו מכל וכל. כמו שאמר דוד לבי חלל בקרבי. בענין שכל ישראל ישמעו וייראו:

וסמך וכי יהיה באיש חטא משפט מות. לרמוז שאין לרחם עליו ואם ירחמו עליו ויתנו לו מקום לילך אחר התאוות. סוף שיצא לתרבות רעה ויוציא אחרים לתרבות רעה עד שיהיו כופרים באל אחד. וזהו כי קללת אלהים תלוי. שהוא כמו מברך את השם. ולפי שזה עון פלילי. אמר בו חטא משפט מות. ר"ל חטא גדול שלכל הדתות יש בו משפט מות. לפי שהשכל יחייבהו. ולכן ראוי שיתלו אותו על עץ לפרסם חטאת ושחטא נגד השם. וזהו כי קללת אלהים תלוי. ועכ"ז לא תלין נבלתו על העץ ולא תטמא את אדמתך: