צרור המור על התורה · דברים · פרק 31 · פסוק 1

וילך משה. לפי שידע משה שהגיע יומו והיו ישראל מצטערים על פרידתו ומתפחדים על המלחמות שהיו להם בארץ כנען. לזה רצה משה לנחמם על אלו השני דברים. לראשונה אמר להם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. וכבר זקנתי ושבתי ולא אוכל עוד לצאת ולבוא לפניכם. ולכן אין לכם להצטער על פרידתי. וכנגד השניה שאתם מפחדים ממלכי כנען. ה' אלהיך הוא עובר לפניך והוא מלכך. והוא יושיעך וישמיד הגוים האלה מלפניך. ולפי שעכ"פ העם צריכים ראש וקצין עליהם בענין שלא יהיו כצאן אשר אין להם רועה. לז"א יהושע הוא עובר לפניך לראש ולקצין והוא יושיעך בעזרת ה' בגבורים. ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ועוג. ולפי שיהושע בערך משה לא היה נערך אצלם ללחום מלחמות ה'. לזה אמר ועשה ה' להם. כי הוא הראש והמנהיג ולכן חזקו ואמצו. ואע"פ שאני אומר לכם חזקו ואמצו. אל תיראו ואל תערצו כי ה' אלהיך הוא ההולך לפניך לא ירפך. וזה על דרך הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת. כלומר אע"פ שאני חוזר לחזק אותך ולזרזך פעמים רבות שנראה שהוא דבר שצריך חזוק. עכ"ז אל תערוץ ואל תחת. ולקרר דעתם ולנחמם יותר. לא רצה לקרוא לישראל לומר להם אלה הדברים. אלא מחל כבודו והוא בעצמו הלך אל ביתם ונתקרב אצלם. וזהו וילך משה כגופא בלא דרועא. והרמז בזת לפי שכבר הגיע זמנו של יהושע למלוך ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפי' כמלא נימא. לכן אמרו שהלך משה כגוף בלא זרוע לפי שנאמר בו מוליך לימין משה זרוע תפארתו. עד שכמעט נראה כאלו ניטל ממנו אותו זרוע. ולכן הלך ואמר לישראל לא אוכל עוד לצאת ולבא. ולפי שהכתוב אמר לא כהתה עינו ולא נס ליחה. לזה אמר וה' אמר אלי אל תעבור. כלומר ככחי אז כחי עתה. אבל הטעם שלא אוכל לצאת ולבא. הוא לפי שה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. והטעם לפי שכבר הגיע זמן מלכותו של יהושע. וזהו יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה':

והנכון שהטעם שאמר בכאן וילך משה. לפי שהיה דעתו לשבח ליהושע ולומר לישראל איך יהיה להם מנהיג טוב לעבור לפניהם כאומרו יהושע הוא עובר לפניך. ולפי שיהושע לא ימיש מתוך האהל ולעולם היה דבק עם משה. וכל שכן עכשיו שידע שכבר הגיע זמן פטירת רבו. לזה לא רצה משה לומר אלו הדברים בפני יהושע והלך לישראל למקום שהיו שם. והניח ליהושע באהל ואולי שאמר לו שימתין שם ולא ילך עמו. כדי לדבר עם ישראל שלא בפניו. וזה הפירוש יסתייע ממה שאמר אח"כ ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ. נראה שהדיבור הראשון לא היה יהושע מצוי לעיני כל ישראל אלא שנשאר באהל. ועכשיו רצה לדבר עמו במעמד כל ישראל ולחזק לבו בגבורים. וזהו חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה. וכאן נתבשר שיבא לארץ. וכשאמר למטה כי אתה תביא בשרו שימלוך על ישראל וה' הולך עמך לא ירפך ולכן לא תירא מהמלחמות. וכל זה מעין מה שאמר לישראל: