צרור המור על התורה · דברים · פרק 31 · פסוק 9

אח"כ אמר ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה'. לרמוז שכבר אמרו שכתר תורה אינו כשאר הכתרים אבל כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. וא"כ איך נתנה אל הכהנים בני לוי. לזה אמר כי הטעם שנתנה להם הוא. לפי שהם היו נושאים את ארון ברית ה'. ואחר שבארון היה מקום התורה. מן ההכרח היה ליתנה להם. אבל לא נתן התורה לכהנים. ולכן אמר ואל כל זקני ישראל. שהם במקום כל ישראל. באופן שלכולם ניתנה בשוה. ויצו משה אותם לאמר שיאמרו לכל ישראל בכל זמן וזמן מאלו הזמנים שהם מחוייבים לשמוע קריאת התורה. וזהו מקץ ז' שנים במועד שנת השמטה שהוא זמן חירות לגופים ולנשמות. לגופים שהוא זמן חירות לעבדים. ולנפשות שנמחלו עונותיהם ביוה"כ. ואמר בחג הסוכות. לפי שהוא זמן האסיף וזמן שמחה. צריך רסן התורה למנוע מהם התאוות. ולכן אמר בבא כל ישראל לראות את פני ה' תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. באופן שיזכרו וישובו אל ה' בזכירת דברי התורה. וכן בזכירת בהמ"ק כאומרו וממקדש תיראו. וזהו במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת. ואמר באזניהם ולא אמר לפניהם. לרמוז על סודות התורה הנתנים להם פה אל פה בלחש. וזה דבר ראוי לזקנים וליחידי סגולה. ולפי שכלל העם והנשים והטף אין צריך זה. לזה אמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'. לרמוז כי להם די השמיעה. בענין שבשמיעת הדברים ילמדו ליראה את ה' בעשיית המצות המעשיות כמו ציצית ותפילין וכיוצא בהם. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו וילמדו ליראה את ה'. כי אלו אינם מבינים אלא שומעים קול דברים ולמדו ליראה את ה'. שיזכרו שאביהם הביאום לשמוע דברי התורה לחנכם במצות. וזהו למדו ליראה את ה'. שכבר למדו מה שהיה להם ללמד מההבאה שהוא החנוך לפי שלא היו מבינים יותר אבל בראשונים אמר ילמדו ויראו. שפי' ילמדו לעתיד שיאמרו שמענו שהיו קורים בתורה ועשו להם ציצית וכן והיו לך לאות על ידך. ומזאת השמיעה יבאו לעשות ציצית ותפילין: