צרור המור על התורה · דברים · פרק 30 · פסוק 15

ואמר אחר כך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. לפי שלמעלה דיבר במעלת התשובה ואמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך והיא מצות התשובה. ואולי יחשוב אדם שאחר שהיא נקראת מצוה. שאדם חייב לעשותה. כמו שחייב בשאר מצות התורה. וזה שקר כי אם כן יהיה האדם מוכרח לעשות תשובה כמו שמוכרח להניח תפלין. לכך באה זאת הפרשה לומר שאע"פ שנקראת מצוה. אינו מוכרח לעשותה אלא הכל תלוי בבחירתו להיות טוב ולהיות רע. לפי שזה לא נגזר על האדם כשנולד אלא או עשיר או עני ארוך או גוץ. אבל צדיק ורשע לא נגזר מלמעלה. כאומרם מה ה' אלהיך שואל ממך כי אם ליראה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שהוא ביד האדם ובחירתו. ואע"פ שהשם יודע הדבר לא יכריע האדם. וזהו בהכרעה סגוליית נפלאה משארת טבע מציאותם. וכמו שפירשתי במשנת חביבים ישראל. כי השם כשבא לתת התורה זרח משעיר והופיע מהר פארן אם יקבלוה ולא רצו עד שבאו ישראל וקבלוה. אבל אם היו רוצים הכנה טובה היה להם כמו לישראל. וזהו חביב אדם שנברא בצלם. שזהו על מין האדם. חבה יתירה נודעת לפרטים. ולפי שזה נראה שנשא פנים לישראל. כי מתחלת העולם היה דעתו ליתנה לישראל והלך אל דרום וסבב אל צפון לקרר דעתם. לזה סמך מיד ואמר הכל צפוי והרשות נתונה. כלומר לא תחשב על ה' תועה כי הכל בבחירת האדם והכל צפוי והרשות נתונה. והדבר היה בבחירתם אם ירצו. וזהו שאמר בכאן ראה נתתי לפניך. בבחירתך. החיים והטוב והמות והרע. אם תאבו ושמעתם. ואם יפנה לבבך אבד תאבדון וגו'. כי זה תלוי בזה. ולכן אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ שלא תטעו בדברי. כי החיים והמות נתתי לפניך. ובבחירתך הברכה והקללה. ואיני מכריח לך ואעפ"כ אני אומר לך ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. והיאך תשיג אלו ובעולם הבא החיים. לאהבה את ה' אלהיך כי היא חייך בעולם הזה. ואורך ימיך בעולם הבא. לפי שבשכר המצות אדם זוכה לשני שולחנות בעולם הזה ובעולם הבא: