צרור המור על התורה · שמות · פרק 14 · פסוק 19

ויסע מלאך האלהים. כבר רמזתי לך כי בכח שמו הגדול הוא שם המפורש של ע"ב ב"ה היוצא מאלו הג' פסוקים נבקע הים. ולכן יש בויסע ע"ב אותיות. ובויבא ע"ב אותיות. ובויט ע"ב אותיות. והם כולם עולים למספר רי"ו כמנין ארי"ה שאג. וזהו סוד ויעבור ה' שיש בו ע"ב. כנגד ע"ב שמות של שם המפורש ורי"ו אותיות. כי מכל פסוק לוקחים אות אחת כזה וה"ו יל"י סי"ט על"ם. כי אות הראשונה היא וא"ו של ויסע. והאות הב' היא אות אל"ף של ויבא. וה"י אחרונה של פסוק זה שהיא הלילה לפי שמתחילים בו מסוף הפסוק למפרע לפי שהוא דין. והוא"ו האחרונה של וה"ו היא וא"ו של ויט וכן כולם ע"ז הדרך. ואלו הג' פסוקים הם כנגד האבות. ויסע מלאך האלהים הוא כנגד אברהם שהוא רחמים. ויבא בין מחנה מצרים כנגד פחד יצחק וזהו הענן והחשך. ויט משה את ידו כנגד יעקב שהוא רחמים ודין באמצע כדי שלא יצא לקטרג. וזהו סוד העקידה כמו שרמזתי במקומו. וזהו סוד תקיעה תרועה תקיעה. וסוד ובכן ובכן ובכן. וכל זה לרמוז כי בכח שמו הגדול ובזכות האבות נבקע הים. והזכיר בכאן מלאך האלהים שהוא דין. לפי שהיו ישראל בדין שמדת הדין היתה מקטרגת עליהם ואומרת אלו עובדי ע"ז [כו']. ומשלו משל במדרש הנעלם לרועה שהיה רועה צאנו אצל שפת הנהר ובאו זאבים אל העדר. מה עשה נטל תיש אחד גדול והשליכו לזאבים. בענין שבעוד שלוחמים עמו מעביר צאנו. כן הקב"ה רועה ישראל היו צאנו על שפת הים. והזאבים אחריו והוא השטן שמשטין לישראל. מה עשה הקב"ה א"ל השמת לבך אל עבדי איוב. נתן לו תיש אחד להתעסק בו וביני ביני עבר צאנו. ומזה נתרעם איוב ואמר שלו הייתי ויפרפרני וגו' ויקימני לו למטרא. ר"ל למשמרת ישראל כי תרגום משמרת מטרא. ובכח רחמי הש"י ובזכות האבות. העביר הש"י מדת הדין מלפני ישראל. בענין שלא ישטין עליהם:

וילך מאחריהם ויבא בין מחנה מצרים. להשטין לצד מצרים. וזהו ויהי הענן והחשך של מדת הדין למצרים. ויאר את הלילה לישראל. לפי שהלך מדת הדין מלפניהם. באופן שלא קרב זה אל זה מדת הדין למדת רחמים כל הלילה. ויט משה את ידו בכח הרחמים על הים. הוא זעף הים ומדת דינו. ויבקעו המים. וכשנחלק הדין נחלק הים. ויבואו בני ישראל בתוך הים. בתוקף הדין בלי יראה. כי הרחמים גברו. וירדפו מצרים ויבואו אחריהם בתוך הים. ובתוך דינו. באופן כי צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. ולפי שהלילה הוא מדת הדין פחד לילה. היו ישראל בצרה. וכשהאיר היום ובאו הרחמים ניצולו ישראל ונאבדו המצריים. וזהו ויהי באשמורת הבקר ויהם את מחנה מצרים של מעלה. ובזה ויסר את אופן מרכבותיו כי מכח האש נשרפו הגלגלים. לפי שהיו של עץ. ולכן תמצא כי סיסרא נזהר מזה ולקח תשע מאות רכב ברזל. כדי שלא תשלוט בהם האש. ולא ידע כי נחל קישון גרפם. וכן רמז ויסר את אופן מרכבותיו. הוא סמאל שכך עולה חשבונו כמו אופן. ואחר שהסיר אופנם וחזקם של מעלה. וינהגהו בכבדות. ולא היה להם קיום למטה. ומיד אמרו אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם. בכאן הכירו שם ה' שהיה נלחם עמם במצרים ולא הכירוהו: