צרור המור על התורה · דברים · פרק 20 · פסוק 1

וסמך לכאן כי תצא למלחמה על אויביך. לרמוז שאם יעשו משפט וצדק לבער הרע מקרבם ולהרוג הרוצח ועד השקר. שהשם יתן אויביהם בידם ויעזרם לנצח המלחמות. כמו שעזרם במצרים דכתיב ה' ילחם לכם. ולכן הזכיר בכאן המעלך מארץ מצרים. ולהורות שזאת המלחמה לא היו נוצחים אותה בחיל ובכח. כי אם ברוח ה' ובזכות הצדיקים. לזה אמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כי בזכותו ינצלו אם ישמעו לדבריו. וזהו שאמרו אפילו אין בכם זכות אחר אלא זכות שמע ישראל שהיא ק"ש די. כי אחר שאתם אומרים ה' אלהינו ה' אחד. שבזה אתם מודים שלו היכולת הגמור. לפי שהוא אחד ואין מי שימחה בידו. וא"כ מיד תכירו כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. ולא בחיל ולא בכח ולא בסוס ורכב. ואם תעשו המלחמה כי לה' הישועה. וזהו להושיע אתכם. ואמר אתם קרבים היום למלחמה אל ירך לבבכם. לחזק לבם כי אולי יאמרו ישראל שאויביהם ינצחו המלחמה בהכרח. לפי שיש להם כל הדברים הצריכין למלחמה והוא שאויביהם היו מלומדים במלחמה. ועוד שיש להם סוס ורכב שבהם עושים המלחמה. ועוד שהם רבים כחול אשר על שפת הים. ועוד שהם עצומים וגבורים אוכלי בשר החזיר. והנה ישראל הם משוללים מאלו הד' דברים. כי הם לא נסו ללכת במלחמה. ואין להם סוס ורכב. כי התורה הזהירה המלך ולא ירבה לו סוסים. וכן הם מעטים כאומרו כי אתם המעט מכל העמים. וכן הם חלושים מצד התורה והמצות שמתשת כחה של אדם. ומצד המאכלים הדקים. לפי שהם ממלכת כהנים וגוי קדוש פרושים מהמאכלות האסורות. מגודלים בנעוריהם בהיכלי המלכים. וכל אלו סבות להיות מנוצחים. ולזה התחילה הפרשה ורמזה אלה הארבעה דברים שהם סבת רכות הלבב. כנגד האחד אמר כי תצא למלחמה על אויביך. שזה רמז שהם אויבים ואכזרים מלומדים במלחמה מגודלים ברציחה והריגה. כנגד הב' אמר וראית סוס ורכב. וכנגד הג' שהיא ריבוי העם אמר עם רב. וכנגד הד' שהיא הגבורה אמר ממך. כמו שאמר במקום אחר להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. וזהו עם רב ממך. וכן לשון רב נופל על גדול. כמו על כל רב ביתו. ולפי שכל אלו סבת המורא. אמר לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך ולו הישועה. לפי שהוא מלומד במלחמות ונוצח אותם כאומרו ה' איש מלחמה. ולו סוס ורכב. כאומרו כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. ולו עם רב וצבא גדול כאומרו רבים אשר אתנו. ולו הגבורה כאומרו האל הגדול הגבור והנורא. וכל אלו הדברים איני צריך להביא ראיה עליהם כי בעיניך ראית אותם במצרים. וזה שאמר המעלך מארץ מצרים. ואמר ונגש הכהן ודבר אל העם. כדי להוציא מלבם אלו הד' ספיקות. וזה שאמר אתם קרבים היום למלחמה. כי למה הוצרך לומר שהיו קרבים היום למלחמה על אויביכם כי ידוע הוא. אבל רמז להם שסבת מוראם ופחיזותם הוא. לפי שהם קרבים היום מחדש למלחמה ולא נסו ללכת בה. כמו אויביהם שהיו מלומדים במלחמה כל ימיהם. ולזה חזק לבם ואמר אל ירך לבבכם וגו'. ארבעה דברים של חיזוק כנגד הארבעה דברים הנזכרים. וכנגד הראשונה אמר אל ירך לבבכם. לפי שמעולם לא ראיתם כובד מלחמה וקשת דרוכה וחרב שלופה. ואתם כמו העבדים שיש להם רכות הלבב. ולכן אמר אל ירך לבבכם. וכנגד השני אמר אל תיראו. לפי שאין לכם סוס ורכב להלחם. וכנגד הג' אמר אל תחפזו. לפי שאתם המעט מכל העמים. וכנגד הד' אמר ואל תערצו. לפי שאתם חלשים ושבורים והם גבורים. וכמו שאמר ישעיהו ואל מוראו לא תיראו ולא תערצו את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכם והוא מעריצכם. וכן אמר בכאן כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם. ולא תיראו מאלו הארבעה דברים. לפי שהוא מלומד במלחמות והוא ילחם לכם. וזהו להלחם לכם עם אויביכם. וכנגד ריבוי העם אמר כי ה' אלהיכם. והוא בעל ההויות והצבאות מעלה ומטה. וכנגד סוס ורכב אמר ההולך עמכם ואינכם צריכים סוס ורכב. וכנגד הד' שהוא הגבורה אמר להושיע אתכם בגבורתו וידו החזקה:

וכל אלו הדברים היה אומר להם הכהן שהוא קדוש ה'. וראוי היה שיאמר להם דברים קדושים שיבטחו בה' אלהיהם. ולא בסוס ורכב ועם רב ועצום. ואע"פ כי סוס מוכן למלחמה. לה' הישועה. ולא בחיל עם רב ולא בכח גבורה ויד חזקה. אבל השוטרים לא היו אומרים להם אלו דברים גופניים מענייני העוה"ז כאומרו גם את העולם נתן בלבם והוא חמדת הבתים והכרמים והנשים. אשר אחר אלו השלשה דברים ימשכו כלל העם. ולזה אמר ודברו השוטרים אל העם. שזה כלל העם הנגררים אחר התאוות. ואלו הדברים היו ראוים שיאמר השוטר ולא הכהן. ולכן לא אמר בכאן שמע ישראל. כמו שאמר למעלה. אלא אל העם ההולכים אחרי הבלי העולם. ולפי שלבם טרוד באלו השלשה דברים. והמלחמה צריכה לב פנוי. לזה היו אומרים מי האיש הירא מי האיש אשר בנה בית חדש ומי האיש אשר נטע כרם ומי האיש אשר ארש אשה ילך וישוב. אחר שהוא טרוד בעסקיו ודואג עליהם. ולבו עצב עליהם כאלו היו קניינים אמיתיים. ולכן ישוב פן ימות. כי כדאי הוא שימות. אחר שלבו הומה אחר הבלי העולם ככלבים עזי נפש אשר לא ידעו שבעה. ואינו זוכר ענייני הנפש: