צרור המור על התורה · שמות · פרק 14 · פסוק 4

וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם ואכבדה בפרעה. כי זהו כבוד גדול לשם שנשארו בביתם ובארצם. והם עצמם באו לשלם חובם. ולכן ויאסור את רכבו ויקח שש מאות רכב בחור. לרמוז שכל מה שעשה היה כנגד ישראל. כנגד שש מאות אלף רגלי. לקח שש מאות רכב בחור. כנגד לבד מטף. לקח כל רכב מצרים. וכנגד וחמושים עלו בני ישראל. אמר ושלישים על כולו. והש"י סכל עצתו לרדוף אחריהם. אחרי שלא יצאו כדמות בורחים אלא ביד רמה ובדגל פרושה כמו שפירשתי למעלה. ואמר לפני בעל צפון. להורות שלא נסעו משם כמאמר הש"י. בענין שיטעה פרעה לומר כי בעל צפון סגר עליהם המדבר. ואולי לפי שזה נשאר מכל אלהי מצרים לקחוהו לראש לילך לפניהם. וזהו לפני בעל צפון ובסבתו נתחזק פרעה. וזהו ופרעה הקריב. ורז"ל אמרו ופרעה הקריב. הקריב את ישראל לאביהם שבשמים יותר מכל דברי משה. וכמו שאמרו גדולה הסרת טבעת אחשורוש וכו'. ולכן ויצעקו בני ישראל אל ה'. ויאמרו המבלי אין קברים במצרים. בלבול אלו הדברים יורו שהיו בהם רבים אומרים נשוב למצרים. ובזה רבו הפירושים וכל דבריהם בין דברי רז"ל מפוזרים. ובירושלמי אמרו מהם התפללו וצעקו. ומהם היו אומרים נלחם כנגדם. ומהם אומרים נשוב למצרים. ומהם אומרים נצחון כנגדם. ולכן משה השיב לכולם. כנגד הצועקים. אמר אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה'. כנגד האומרים נשוב למצרים. אמר כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד. וכנגד האומרים ללחום עמהם. אמר ה' ילחם לכם. וכנגד האומרים נצחון כנגדם בקולי קולות. אמר ואתם תחרישון. ובמדרש אמרו באותה שעה נעשו ישראל ד' כתות. האחד האמינה וצעקה. השנית אמרה נחזור למצרים. הם שאמרו טוב לנו עבוד את מצרים. הג' אמרו נפיל עצמנו לים. הד' אמר נלחם להם. לכת שאמרה נפיל עצמנו לים. אמר להם התיצבו וראו. הכת שאמרו נחזור למצרים. אמר להם כי אשר ראיתם את מצרים. הכת שאמרו נלחם עמהם. אמר להם ה' ילחם לכם. הכת שאמרו ויצעקו. השיב להם הש"י מה תצעק אלי וגו':