תורה תמימה על שיר השירים · פרק 4 · פסוק 1

הנך יפה וגו'. כפול ונדרש לעיל פרשה א' פסוק ט"ו.

שערך כעדר וגו'. רבי יוחנן פתר קרא בישראל לפני הר סיני, עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים ברוחה אלא מבעד לצמתך – מצמצמין עצמן על כל דבור ביראה ברתת ובזיע ^אר"ל לא היו עומדות ברוחה ובקלות ראש אלא צמצמו עצמן לעמוד ביראה וכו'. ומפרש הלשון שערך כעדר העזים בכנוי לישראל שהתאספו יחד כעדר לפני הר סיני, ודריש שערך מלשון סערה וכמו אחזו שער (איוב י"ח, כ') ושעור הכתוב עמידתך אצל הר סיני בשער – ברתת ובזיע היתה כעדר הרחלים העומדים צפופים ומצומתים כשמפחדים מאיזה דבר. , שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו ^בשקרחתם, שמרטתם ממנו [תרגום גבח הוא (פ' תזריע) גלוש הוא], ור"ל שרכשתם לכם ממנו. עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע ^גגל הוא ענין חורבן ושממה מלשון גלים נצים, ועד הוא אות וסימן לאו"ה, ובשבת פ"ט ב' איתא למה נקרא שמו הר חורב שירדה לעובדי כוכבים חורבה עליו, וזה מעין דרשה זו. , ואיזה זה – זה הר סיני, ומה הגלשה הגלשתן מתוכו ^דכלומר איזה דבר קרחתם ממנו. – שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ^דובא השם שנים תואר למלים משום שהן הנה ממוצאי האותיות כידוע וכמו שבאו שאר כלי המוצאים להוראת הדבור כמו לשון, שפה חיך, חכו ממתקים (שה"ש), , רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת, שעלו מן הרחצה – שהיו אז כולן מרוחצין מן העונות ^הכמבואר בירושלמי ר"ה פ"ד ה"ה שכיון שקבלו עליהם עול תורה נמחלו להם כל עונותיהם, ואשר על כן בכל קרבנות יו"ט (בפ' פינחס) כתיב שעיר לחטאת חוץ מקרבנות דעצרת כתיב שעיר לבד, והיינו טעמא דכיון דבעצרת מקבלים עליהם ישראל עול תורה נשמטה חטאתם. , שכולן מתאימות – דא"ר יוחנן, ביום שירד הקב"ה על הר סיני לתת תורה לישראל ירדו עמו ששים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד עטרה לעטר את כל אחד מישראל ^ווהיו כל ישראל, ע"י העטרות שעטרום המלאכים, דומים ושוים איש אל אחיו, כשויון הטבעי אשר לעדר הרחלים. ורומז כאן להאגדה דשבת פ"ח א' בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס' רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, [אולי הכונה דשני כתרים לתפלין, השל יד מורה על נעשה, כי העשיה ביד היא והשל ראש על נשמע כי המחשבה בראש היא], ור' יוחנן מייחס ענין זה ליום ירידת הקב"ה על הר סיני [ובשנוי ענין קצת – עטרה במקום שני כתרים], ומכאן קצת ראיה דהלשון נעשה ונשמע אמרו קודם הדבור של עשרת הדברות, שהרי ר' יוחנן מייחס לאותו הזמן מה שבגמרא ייחסו לזמן המאמר נעשה ונשמע, ואע"פ שנכתב לפנינו ס"פ משפטים, וכן פירש"י שם בחומש, וכמו שיבא בסמוך אות ח'. ואולי גם כאן צ"ל וביד כל אחד עטרות היינו שתי עטרות כמו בשבת, ולפי"ז הכונה במלת מתאימות היינו זוג עטרות לכל אחד, ועיין לקמן בדרשה הסמוכה. , ושכולה אין בהם שלא היה נזוק אחד מהם ^זיתכן דרומז למ"ש בשבת פ"ח ב' דכששמעו ישראל דבור אחד מהקב"ה פרחה נשמתן והוריד הקב"ה טל של תחיה וחיו, ובכל זאת, לא נזוק אחד מהם. וגם י"ל דמרמז להדרשה באגדות דבשעת מת"ת לא היו בהם בעלי מומין וגם מי שהיה בעל מום נתרפא אז, והוי לפי"ז המשך הלשון שלא היה נזוק נָזוּק בבינוני פעל, כלומר שלא היה בהם איש נזוק דהיינו בעל מום. , כחוט השני שפתותיך – זה הקול שלפני הדבור, כמש"נ ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ^חואע"פ דזה כתיב ס"פ משפטים אך רש"י פי' שם בשם מדרשים דבאמת נאמר פסוק זה קודם מת"ת, וע' מש"כ לעיל אות ו' ולהלן פסוק ז' אות ק"ו. ומ"ש שפתותיך זה הקול ע' לעיל אות ד*. , ומדברך נאוה – זה הקול שלאחר הדבור שנאמר (פ' ואתחנן) וישמע ה' את קול דבריכם ^טוסוף הפסוק – הטיבו כל אשר דברו, והיינו מדברך נאוה וטוב. , באותה שעה מקלסן משה, כפלח הרמון רקתך, אפילו הריקן שבך רצוף תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך מהצנועין ומצומתין שבכם ^ילא נתבאר איפה מרומז שם צדיקים וחכמים במלת לצמתך, ומה הוא מצומתין, ויתכן דהכונה על הצדיקים המחסרים נפשם מטובה בעוה"ז ועי"ז גופם נצמת וכחוש, והלשון צמתך הוא מלשון צומת הגידין, צמתה ידו (ב"ק פ"ה ב') ובלשון הכתוב צמתו בבור חיי (איכה ג' נ"ג) והוא ענין יובש והדוק, וכן דרכם של ת"ח שאין התורה מתקיימת במי שמעדן נפשו אלא במי שממית נפשו עליה, היינו שמחסר נפשו מטובה, וכמ"ש כך דרכה של תורה וכו', וחיי צער תחיה, והיינו שמציק ומצמת גופו ובשרו. כמגדל דוד צוארך – מה שגדל אתכם דוד בספרו(תהילים ס״ח:ח׳) אלהים בצאתך לפני עמך מה כתיב בתרי' ארץ רעשה וגו' ^יאופסוק זה נדרש במתן תורה. , בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה, אדה"ר, אברהם, משה, דוד שלמה, אסף, הימן, ידותון, שלשה בני קרח, ועזרא ^יבובב"ב י"ד סע"ב איתא שע"י עשרה אנשים נכתב ספר תהלים, ולפי"ז צ"ל דשלשה בני קרח כחד חשיבי, ועי"ש בתוס'. ופרטי המזמרים של כל אלה דחשיב הוא עפ"י המבואר באגדות דהפ' מזמור שיר ליום השבת אמרו אדם הראשון, ועי' ברש"י ב"ב י"ד ב' דהפ' גלמי ראו עיניך אמרו ג"כ אדה"ר, ואברהם הוא איתן האזרחי [כ"מ בכמה אגדות], ומשה נאמר תפלה למשה, ושלמה דכתיב לשלמה אלהים משפטיך וגו' לבן מלך, ואסף כתיב מזמור לאסף, והימן דכתיב משכיל להימן, וידותון דכתיב, למנצח לידותון, וג' בני קרח דכתיב שיר מזמור לבני קרח, אכן מה שחשיב עזרא לא נתבאר איפה נרמז בתהלים, ואולי אמר המזמור על נהרות בבל והמזמור בשוב ה' את שיבת ציון (קכ"ו), ועיין בהגהות הרד"ל. , אלף המגן – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ^יגקאי על משה רבינו וכל גדולי הדור המקיימים את התורה שניתנה לאלף דור. , ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים – כל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו כל דורו נתלה בהם, ועל ידי מי נתן התורה – ע"י שני שדיך, אלו משה ואהרן ^ידטעם כנוי זה למשה ולאהרן יתבאר בסמוך פסוק ה'. .
(מ"ר)

שערך כערך וגו'. רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין, שערך כעדר העזים, עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו אלא בזכות משה ופינחס ^טוכי לולא זכותם לא היה להם תקומה ח"ו מכשלונם בבנות מדין בשטים, ומכש"כ שלא היה בהם כח וזכות לצאת למלחמה, ורק בזכות משה ופינחס שנאמר בו בקנאו את קנאתי. והלשון שערך, הכונה סערת המלחמה על מדין שיצאה מאת עדר ה' היתה בזכות הרועים משה ופינחס, כמו הנהגת עדרי העזים היא ע"י רועיהם. , שגלשו מהר גלעד, הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^טזעי' מש"כ לעיל אות ב' וג'. ואיזו זו, זו מלחמת מדין ^יזר"ל הר שמרטתם אותו, כלומר שמתאר את מדין בשם הר מפני שעשאוה שוממה כמו הר, עשיתיו גל ועד, לאוה"ע שלא יתחרו בכם. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות ^יחדריש שנייך בכינוי לעורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם, וכמ"ש ואכלת את כל העמים (דברים ז׳:ט״ז), וכמ"ש בריש ב"ק ובער זה השן, ועי' עוד לעיל מזה אות ד'*). , מלין קצובין י"ב אלף בנדבה וי"ב אלף במסירה, שנאמד (פ' מטות) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה ^יטהבאור הוא דמקודם כתיב החלצו מאתכם אלף למטה אלף למטה, ואח"כ כתיב וימסרו אלף למטה [פעם א'] משמע ליה דבמסירה, היינו בע"כ היו רק אלף אחד למטה ואלף א' בנדבה. והסבה מהאלף שנמסרו בע"כ מבואר במדרשים שהיו יודעים דמיתת משה תלויה בנקמת מדין, ולכן לא רצו ללכת כדי להמשיך חייו של משה. , שעלו מן הרחצה רב הונא אמר, שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד ^כר"ל כמו שהעולה מן הרחצה הוא נקי וטהור בכולו כך היו הם נקיים ותמימים מעבירות ואפי' מעבירה קלה כמו הקדמת תפילין ש"ר לש"י. ויתכן דתפס ענין זה ברמז להפסוק (פ' מטות) בענין זה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, שהמשך ענינו אינו דבוק כל כך, ורמז שנשאו מצוה שבראש וביד ולא נפקד איש להכשל בהם ובסדרם, ומה שיש לפרש עוד בזה עיין לעיל אות ו' מה שכתבנו בענין דשני כתרים, ודו"ק. , שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה ^כאוהיינו מתאימות מלשון תאומים וזוגות. היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה ^כבכדי לנוולה, תחת שהיו מתיפות לפני ישראל בשטים, וגם כדי שלא יכשלו עתה ביפין. , ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה, כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא נפקד ממנו איש לעבירה, ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה'. א"ל משה, אם לא חטאתם קרבן למה, א"ל, א"א שלא הזיע יצה"ר קימעא ^כגדריש כן מלשון לכפר על נפשותינו לפני ה', דמשמע שלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא נודע רק לה' לבדו. . באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבכם מלאים מצות ומע"ט כרמון הזה, ואצ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם ^כדעיין מש"כ בבאור לשון זה לעיל אות י'. . כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו, לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה ^כהעיין מש"כ לעיל אות י"ב. , אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור ^כוע' מש"כ לעיל אית י"ג. , ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור וכל דורו נתלה בהם, וע"י מי נעשית מלחמת מדין – ע"י שני שדיך, ע"י משה ופנחס ^כזששניהם היו משפיעים מצדקתם ומקנאתם לה' במעשה מדין על כל ישראל, ואשר על כן בשלוח משה למלחמה על מדין שלח את פינחס כדי שתגן זכותו, כמבואר פ' מטות. .
(שם)

שערך כעדר וגו'. רב הונא פתר קראי בירדן, שערך כעדר העזים – עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות אבינו יעקב, הדא הוא דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אלוה יעקב ^כחור"ל מדיחד שם הקב"ה כאן על יעקב משמע דעיקר מנוסת הירדן היתה בזכותו, כדכתיב בי' כי במקלי עברתי את הירדן. ומפרש שערך מלשון מעבר ושער. , שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^כטעיין משכ"ל אות ב' וג', וקרא את הירדן בשם הר על שם שמימיו קמו נד אחד כמו הר. ואיזה זה, זה הירדן, ומה דגלשה הגלשתם מתוכו – שנייך כעדר הקצובות – ביזת סיחן ועוג ^לומפרש שנייך על עורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם וכמש"כ לעיל אות י"ח. ואע"פ דביזת סו"ע היה לפני העברת הירדן י"ל דסמיך על המבואר בסמוך שהס' אלף הלכו בין החלוץ למאסף, והחלוץ הוא בני ראובן ובנ"ג, והם נטלו נחלת סו"ע ובתנאי שיעברו את הירדן, ונמצא שביזת סו"ע נחלו לאחר העברת הירדן. , שעלו מן הרחצה ^לאכאן לא דריש על זה מאומה כמו בדרשות הקודמות, יען דפשוט הוא כיון דבירדן איירי שהוא מקום רחיצה, והיינו שעלו מן הרחצה. , א"ר אלעזר, בששים אלף נכבשה ארץ כנען, שכולם מתאימות – שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא היא דכתיב (יהושע ו׳:ט׳) והחלוץ הולך וגו' ^לבהחלוץ הם בני ראובן ובני גד והם היו עוברים לפני המחנה לפי שהיו גבורים, ומכונים החלוץ ע"ש שאמרו נחנו נעבור חלוצים (פ' מטות) וכתיב והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות והמאסף הולך אחרי הארון, הרי שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף. , ושכולה אין בהם – שלא היה נזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – כשאמרו ליהושע כל אשר צויתנו נעשה, ומדברך נאוה – שאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו', באותה שעה מקלסן יהושע, כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבכם מלאים מצות כרמון, ואין צ"ל מבעד לצמתך – על הצנועין ועל המצומתין שבכם ^לגעיין מש"כ לעיל אות י' בבאור המובן צנועים וצדיקים בלשון צמתך. כמגדל דוד צוארך – במה גדל אתכם דוד בספרו למכה מלכים גדולים, בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה ^לדע' משכ"ל אות י"ב. . אלף המגן, כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ^להעיין מש"כ לעיל אות י"ג. . ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אלא כל שלטי הגבורים, שכל מי שיעמוד ישלוט ויתגבר ביצרו כל דורו נתלה בהם, וע"י מי עברו ישראל את הירדן – ע"י שני שדיך – אלו יהושע ואלעזר ^לושהם היו המשפיעים על ישראל בגשמיות ורוחניות, יהושע בפקידת ההעברה ונחלת הארץ ואלעזר בשאלה באורים ותומים. .
(מ"ר)

שערך כעדר העזים. א"ר ששת, שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים ^לזר"ל כיון שמשבחה בזה הרי היא נויה, ונ"מ שאסור לקרות ק"ש לפני שער אשה, מפני שמביא לידי הרהור. ואמנם זה הוא רק בנשואה, אבל לא בבתולה, משום דרגילות הבתולות לצאת כך. ועיין מש"כ בתו"ת פ' נשא בפסוק ופרע את ראש האשה. .
(ברכות כ"ד א')

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^לחעיין משכ"ל אות ב' וג'. ואיזה זה, זה ביהמ"ק, שנאבד נורא אלהים ממקדשיך ^לטוקרי לביהמ"ק הר ע"ש הכתוב (דה"י ב' ג') ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה, וקראו גלעד ע"ש שהוא גל ועד לאוה"ע שהשכינה שורה בישראל ומשם מורא יוצאה לעולם וכמש"כ נורא אלהים ממקדשיך. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ^מכלומר איזה זכות ותועלת קרחתם ממנו, דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה [תרגום גבח הוא (פ' תזריע) גלוש הוא]. שניך כעדר הקצובות, מלין קצובין אלו בגדי כהונה גדולה ^מאשמכפרין, כבסמוך, ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך, מפני שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין [ל"ב] ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר. , שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישראל ^מבעי' זבחים פ"ח ב' ולפנינו בתו"ת פ' תצוה (כ"ח א'), ודריש לפי"ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם (ישעיהו א׳:ט״ז). , שכולם מתאימות אלו ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין שתים נרתיקות ^מגשלשלאות, כמש"נ ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ׳:י״ט) והם מחברים את החושן על כתפות האפוד. , ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן ^מדר"ל שלא נשחק ונחלש עובי שלהם. , כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש ^מההם הפתילים שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר, כמש"כ רש"י בפ' תצוה, ומכל מקום אין נחשבין הנזר והציץ אלא לאחד. ומדברך נאוה – זה הציץ ^מויתכן דסמיך לייחס הציץ ללשון ומדברך נאוה, יען כי ע"י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה כמבואר ביבמות ס' ב'. .
(מ"ר)

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^מזעיין מה שכתבתי לעיל אות ב' וג'. , ואיזה זה, אלו המשמרות ^מחומפרש שערך כעדר העזים בכנוי לישראל, ור"ל טהרתם של ישראל שבאה מביהמ"ק ע"י משמר המשמרות כדמפרש. , ומה הגלשה הגלשתן מתוכו ^מטכמש"כ לעיל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ב"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה י"ב מחלקות ^נכל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת תחתיה וחוזר חלילה לכל חדשי השנה, וכן בכל שנה, כמבואר בדה"י א' כ"ז. , שעלו מן הרחצה – שמשמרין לישראל ^נאר"ל שע"י משמרתם בהקרבת תמידין כסדרם הם שומרים לישראל שמכפרים עליהם ע"ש רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – דתנינן בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות ^נבבג' פרקים ר"ל בג' רגלים כל המשמרות שוות בקרבנן שברגל, כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ועולות של עולות ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות. ונתבאר זה לפנינו בתו"ת בפ' שופטים בפסוק וכי יבא הלוי. , ושכולה אין בהם – דתנינן הראשון בראש וברגל ^נגומונה שם כל הדברים של התמיד אחד לא נעדר, ע' יומא כ"ה א'. , כחוט השני שפתותיך, דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל ^נדבתמיד פ"ז מ"ג איתא נתנו לו לכהן גדול יין לנסך, הסגן עומד על הקרן [אצל הכה"ג שבא לנסך] והסודרים בידו להניף כשנסך הכהן כדי שידעו הלוים וידברו בשיר וידע בן ארזא.
(שם אדם ממונה על כך] ויקיש בצלצל, כדאמר בסמוך, שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בצלצל. , ומדברך נאוה – זה השיר.
(שם)

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^נהע' משכ"ל אות ב' וג'. , ואיזה זה, אלו הקרבנות ^נוכמש"כ לעיל אות מ"ח. , ומה הגלשה גלשתם מתוכו ^נזכמשכ"ל אות מ'. שניך כעדר הקצובות מלין קצובין כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים ^נחעיין משכ"ל אות מ"א. , שעלו מן הרחצה – שמכפרים על ישראל ^נטכמשכ"ל אות נ"א. , שכולם מתאימות – דתנן איל קרב בי"א בט"ו ^סר"ל בי"א ובט"ו כהנים, ומבואר הסדר במשנה ו" פ"ב דיומא. , ושכולה אין בהם דתנן הקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה, כחוט השני שפתותיך כמו דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים ^סאחוט של סיקרא פירש"י חוט אדום, והיינו כחוט השני. [מ"ר]

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ^סבעיין משכ"ל אות ב' וג'. , ואיזה זה _ אלו סנהדרין ^סגוקרי להם הר על שם הכתוב וקמת ועלית אל המקום וגו', ועיין מש"כ לעיל אות ל"ט וצרף לכאן. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ^סדכמשכ"ל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין אלו מזכין ואלו מחייבין ^סהעיין משכ"ל אות מ"א. , שעלו מן הרחצה – שמזכין את ישראל ^סוע"ש הכתוב רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ^סזולמחר מזדווגין זוגות זוגות ונושאין ונותנין בדבר אולי ימצאו לו זכות. , ושכולה אין בהם – שאין הלכה קוהה בהם ^סחמלשון אם קהה הברזל, ור"ל שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק. , כחוט השני שפתותיך – כגזירת מלך בן גזירת בית דין ^סטר"ל כגזירת מלך שלבושו שני וארגמן, והכונה שגזירת ב"ד מתקבלת וקיימת כמו גזירת מלך, מבלי הרהור וטענה. .
(שם)

שגלשו מהר גלעד. הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה – זה ים סוף ^עכבר פרשנו כ"פ שפי' גלשתם הוא ענין מריטה וחטיפה ע"ל [אות ב'], וגל הוא ענין חורבן והריסה, מלשון גלים נצים, ועד הוא אות וסימן לאוה"ע על השגחת הקב"ה, וכמש"נ שמעו עמים ירגזון, ומפרש את הלשון שערך כמו מעבר ושער שעברו בים כעדר הקצובות, ולהמצרים נעשה קבר וגל, ונקרא הים בשם הר ע"ש שנוזליו נצבו אז כמו הר ונד. , ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ^עאעיין באות הקודם ולעיל אות מ'. שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ביזת מצרים וביזת הים ^עבעיין מש"כ לעיל אות מ"א, וקרי שיניך לביזה כמו שאוכלים בשינים, וע' ב"ק ג' א'. , שעלו מן הרחצה – שהשירה מחלה להם ^עגר"ל ששירת הים ע"י שבאה לקדש השם מחלה להם על עוניתיהם שבמצרים, וזהו שעלו מן הרחצה שהיו כמו מרוחצים וטהורים, ומלשון רחצו הזכו. , שכולם מתאימות – שהיו כולם מותאמים בין שכינה למלאך, כמש"נ ויסע מלאך האלהים ההולך וגו' ^עדכאן כתיב ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ולפניהם הרי כתיב וה' הולך לפניהם יומם. ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך – בשעה שאמרו השירה, ומדברך נאוה – שמראין באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח הרמון רקתך, אפי' ריקן שבך מלא מצות כרמון ואין צ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם ^עהעיין מש"כ לעיל אות י' במובן צדיקים וצנועים בלשון צמתך. . כמגדל דוד צוארך, מה שגדל אתכם דוד בספרו – לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה ^עועי' מש"כ לעיל אות י"ב. , אלף המגן תלוי עליו – כל אותן האלפים ורבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי אלא בזכות אותו שבא לאלף דור ^עזעיין מש"כ לעיל אות י"ג. , כל שלטי הגבורים – להביא מי שהוא עומד ושולט ומתגבר ביצרו כל דורו נתלה בו, וע"י מי נקרע לכם ים סוף – ע"י שני שדיך – אלו משה ואהרן ^עחטעם כנוי זה למשה ואהרן יתבאר בסמוך פסוק ה'. .
(שם)