1בנות ציון. בנים המצוינים לי בתגלחת במילה ובציצית פארגילים חז"ל לתאר את ישראל בשם מצויינים, וכמו שדרשו לקמן פרשה ה' פסוק ב' אחותי רעיתי יונתי – יונתי במרה ששם נצטיינו במצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת. ועיין מש"כ בתורה תמימה פ' חקת כ' א' בדרשה מדבר צין, וכאן מפרש פרטי הציונים היותר ניכרים. וענין הציון בתגלחת רומז להפסוק (פרשם קדושים) לא תקיפו פאת ראשכם וגו'.
.
(מ"ר)
2במלך שלמה. במלך שברא בריותיו שלמות, ברא חמה ולבנה כוכבים ומזלות על מלאתן פבר"ל בשלמותן ותמימתן, ויתכן דמכוין להאגדה דחולין ס' ב' כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונם נבראו, ור"ל שהיו משוכללים ושלמים בכל מעלותיהם, וע' מש"כ בתו"ת בפ' בראשית בפסוק וכל צבאם. ומפרש כאן במלך שלמה כנוי להקב"ה וכעין מה שדרש לעיל מלך שהשלום שלו דריש כאן השם שלמה במובן אחר.
.
(שם)
3במלך שלמה. דבר אחר במלך שלמה – במלך שהשלום שלו, שהשלים מעשיו לבריותיו, כיצד, השלים האש לאברהם אבינו, החרב ליצחק, המלאך ליעקב פגהאש לאברהם – בכבשן האש שלא נשרף, והחרב ליצחק – שנגע הסכין בצוארו בשעת העקדה, ובמ"ר ס"פ וירא איתא שנפגם הסכין, והמלאך ליעקב הוא מה שנאמר וירא כי לא יכול לו, כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל. ובמ"ר פ' נשא פרשה י"ב סי' ח' איתא המלאכים ליעקב, ויתכן דרומז למ"ש בחולין צ"א ב' על הפ' עולים ויורדים בו, עולין [המלאכים] ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה [בפני יעקב] ובעו לסכוניה [פירש"י מחמת קנאה] מיד והנה ה' נצב עליו – כאדם שמניף ומגין על בנו, יעו"ש, והיינו שהשלים לו המלאכים שלא פגעו בו.
, דבר אחר, במלך שעשה שלום בין בריותיו, בין מיכאל שר של שלג ובין גבריאל שר של אש, ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה פדע"ד רמז נקט זה, ומכוין למ"ש בזוהר בכ"מ דמיכאל עומד מצד החסד [משל לשלג] וגבריאל מצד הדין והפחד [משל לאש], ושניהם מלמדים משפט על האדם לפני הקב"ה, זה לחסד וזה לחובה, [וכמו במשפט בשר ודם, קטיגור וסניגור] ואעפ"כ עושה הקב"ה שלום ביניהם שאין שניהם מכריעים זה את זה.
.
(שם)
4במלך שלמה וגו'. [במלך שהשלום שלו, בעטרה שעטרה לו אמו, זו כנסת ישראל], ביום חתונתו, זו מתן תורה פהציור להקשר שנתקשר הקב"ה כביכול עם ישראל ע"י נתינת התורה, וגם נאמר במת"ת וקדשתם היום ומחר שהוא לשון פרישות והבדלה, וכן הוא לשון קדושין באשה כמ"ש בגמרא שע"י הקדושין נפרשת ונבדלת מכל הגברים זולת בעלה. וענין העטרה יש לפרש דהוא כנוי לקבלת מלכותו עליהם בשעת מת"ת כמבואר באגדות, ועטרה כנוי למלכות.
וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק פויתבאר ע"פ מ"ש במגילה י' ב' אותו היום של שמיני למלואים היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו השמים והארץ, וטעם הדבר, מפני שביום השמיני היה גמר הקמת המשכן, ולכן יכונה כאן אותו היום – יום שמחת לבו. וגם י"ל הכונה דמתן תורה הוי כאירוסין והמשכן ובית עולמים כחופה, ולכן נקראים שמחת לבו.
.
(תענית כ"ו ב')
5שעטרה לו אמו. א"ר חנינא בר יצחק, חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע עטרה לשלמה, אלא מהו בעטרה שעטרה לו אמו – מה עטרה זו קבועה באבנים טובות ומרגליות כך היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש פזולפי"ז יתכן דדריש אמו מלשון אומתו [וכמו דדריש לעיל פרשה א' פסוק ו' בני אמי – בני אומתי] וקאי על ישראל, ומלך שלמה מוסב על הקב"ה מלך שהשלום שלו וכבדרשות הקודמות.
.
(מ"ר)
6ביום חתונתו וגו'. ביום חתונתו זה סיני שהיו כחתנים פחעיין משכ"ל אות פ"ה וצרף לכאן.
וביום שמחת לבו אלו דברי תורה, כמש"נ פקודי ה' ישרים בשמחי לב פטודריש במלך שלמה תואר להקב"ה מלך שהשלום שלו. וענין השמחה שלו יש לפרש ע"פ מ"ש בברכות ה' א' לא כמדת הקב"ה מדת בו"ד, בו"ד מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב, אבל הקב"ה אינו כן אלא נתן תורה לישראל ושמח, וזהו וביום שמחת לבו דמוסב על מת"ת.
.
(מ"ר)