איככה אלבשנה. א"ר יוחנן, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא יום שנזדווג להם נבוכדנצר הרשע לישראל פשט מהם שני לבושים גדולים, לבוש כהונה ולבוש מלכות טזדריש פשטתי כמו פֻּשַׁטתּי – על ידי אחרים, ועל זה אמר איככה אלבשנה כאדם המתייאש מרוב צרותיו, ומתמיה ואומר איכה יבא לו כבודו ושלותו מחדש.
. (מ"ר)
איככה אלבשנה. ריש לקיש אמר, והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, אלא מהו זה, לפי ששעת העצרת עריבה והלילה קצרה יזכבר נתבאר שדריש פסוקים אלו במתן תורה, ואמר במליצת הלשון פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, דמנהגם היה לפשוט הכתונת קודם השינה, וכאשר בא קולו של הקב"ה [היינו קול דודי] לדפוק לקום למת"ת כמש"כ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים [להקיצם] התאוננו ששינת העצרת עריבה והלילה קצרה ואך זה פשטו את כתנתם לשכב לישן ואיך זה ימהרו ללבוש, כלומר לקום, והענין הוא שהתאוננו שעוד לא הכינו עצמם להתקדש ולהטהר למאורע זו הקדושה של מת"ת. –
ועיין במג"א ריש סי' תצ"ד שמזה שרש המנהג [והוא מזהר] להיות נעורין בליל שבועות לתקן זה שישנו אז בלילה בזמן מת"ת, וכ"מ ממה שדרשו עוד במדרש שכשבא הקב"ה ומצאם ישנים קרא מדוע באתי ואין איש, וע' בראב"ע בפ' היו נכונים ליום השלישי ודבריו צ"ע.
. (שם)
רחצתי את רגלי. רחצתי מטנוף עבודה זרה, יודעת הייתי שאבק של אותו מקום יחשעשיתי בו העגל.
משיאני לעבודה זרה, ואע"פ כן – דודי שלח ידו מן החור יטכלומר אע"פ שהייתי במקום מאוס ונתעב, ומצוייר בשם חור, שהוא מקום מקונן לשקצים, אפילו הכי מאהבתו אותי לא מנע לשלוח ידו לקבל תשובתי, ויהיה הפי' רחצתי את רגלי מטנוף עבודה זרה של מצרים, ואיככה אטנפם בעגל, כלומר לולא האבק של אותו מקום שגרם לא הייתי מטנפם ברצון נפשי, ואעפ"כ, אע"פ שנפתיתי למעשה זו, אפ"ה שלח הקב"ה ידו מן החור לקבל תשובתי.
. (שם)