1אני ישנה ולבי ער. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמלות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לק"ש ולתפלה, אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער מן הגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, והיכן מצינו שהקב"ה נקרא לבן של ישראל דכתיב (תהילים ע״ג:כ״ו) צור לבבי וחלקי אלהים לעולם וחשיב כאן כל הדברים שהנפש הישראלי משתוקקת להם ורק סבות שונות תניאוהו מהם, אם סבת היצה"ר או סבת דוחק המעמד והפרנסה וכדומה. ומפרש אני ישנה, ר"ל אע"פ שאני ישנה מן המצות מסבת היצה"ר אעפ"כ לבי ער לגמילות חסדים, שדבר זה בא בטבע נפש ישראל, וכמ"ש ג' סימנים יש באומה זו גומלי חסדים וכו', וכ"א באחאב (מלכים א כ׳:ל״א) כי מלכי בית ישראל מלכי חסד הם, ור"ל אע"פ שעבדו עבודה זרה בכ"ז מלכי חסד הם בין אדם לחבירו. ושוב אומר, אני ישנה מן הצדקות שאין בידי לעשותן אבל לבי ער לקיימן, והוא כמ"ש ישראל קדושים הן, רוצה ואין לו. אני ישנה מקרבנות שאין לנו עתה ולבי ער לק"ש ולתפלה שבאים במקום קרבנות, כנודע. אני ישנה מביהמ"ק שאין לנו עתה ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות שנקראים מקדש מעט. אני ישנה מן הקץ שנעלם ממני ולבי ער לגאולה כי בכל יום אחכה לו. אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני, [ומכנה את הקב"ה בשם לבי וכדמפרש שנקרא לבן של ישראל], והוא ע"ד ע"ש זכו אחישנה לא זכו – בעתה, ור"ל אני ישנה לקץ של בעתה מפני שהוא רחוק ממני ומפני עונותי אין לי זכות לקוות לאחישנה אבל לבו של הקב"ה ער לגאלני ע"י אחישנה.
.
(שם)
2קול דודי דופק. ע"י משה, בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים זר"ל כאדם השולח ברכה ע"י שליח, כך דפק לנו הקב"ה אות אהבה וישועה ע"י משה,
.
(מ"ר)
3פתחי לי. ר' יוסי אומר, אמר הקב"ה לישראל, בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו חהוא ע"ד שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו.
.
(שם)
4אחותי. שנתאחו לי במצרים טנתאחו הוא מלשון חבור ודבוק, מלשון מאחים את הקרע.
בשתי מצות, בדם הפסח ובדם המילה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט״ז:ו׳) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי, זה דם הפסח, ואומר לך בדמיך חיי – זה דם המילה יהלשון חיי כאן הוא מענין חופש הנפש, מלשון להחיות רוח שפלים (ישעיהו נ״ז:ט״ו), [וע' מש"כ בבאור שם זה במובן זה בתו"ת פ' בראשית בפסוק כי היא אם כל חי] ור"ל בזכות אלה הדמים הנך נגאלת, ודריש כן מכפל הלשון ואומר לך בדמיך חיי. וע' בב"י לטור יו"ד סי' רס"ה כתב לענין סדר ברכות המילה וז"ל, ונוהגים לכפול ואומר לך בדמיך חיי, וכתב האבודרהם שע"י המילה יזכה לעוה"ז ולעוה"ב, עכ"ל, ומסגנון הלשון מבואר שהבין שכפילת הלשון הוא מנהג המברכים ולא מלשון הכתוב ולכן נותן טעם לזה לשתי זכיות, וכמה נפלא הדבר שהרי כן מפורש כפול בפסוק ולא שייך לומר על זה ונוהגים וגם לתת טעם על המנהג, וקצת יש ליישב הענין דכיון דכאן נדרש כפילת הלשון על שני מיני דמים, דם המילה ודם הפסח, א"כ א"צ לומר במילה רק פעם אחת, ועל זה אמר דנוהגין לכפול במילה, אבל זה דוחק, דכל כי האי הו"ל לפרש, וצע"ג.
ומ"ש האבודרהם שע"י המילה יזכה לעוה"ז ולעוה"ב, אולי ירמז למ"ש הילקוט (יחזקאל רמז שנ"ד), ר' אליעזר אומר וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב"ה בזכות דם פסח ודם מילה תגאלו ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגאל כו'. וע' מש"כ עוד בזה בתו"ת (ויקרא דף צ"א ע"ב) עוין שם.
.
(שם)
5רעייתי. שריעו אותי בים ואמרו זה אלי ואנוהו, ה' ימלוך לעולם ועד יאודריש כאן רעיתי מלשון רועה ואדון והיינו שקבלו מלכותו.
.
(שם)
6יונתי. יונתי – במרה, ששם נצטוו ונצטיינו בכל הפצות וצדקות ומעשים טובים כיונה זו שמצויינת, כמש"נ שם שם לו חק ומשפט יבהיונה היא מצויינת במיני צבעונין יתר משאר מיני עופות, ועיין מש"כ בתו"ת פ' יתרו בפסוק ביום הזה באו מדבר סיני.
.
(שם)
7תמתי. תמותי – שנתממו עמי בסיני ואמרו לי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע יגדאין זה מסדר הרגיל להקדים הבטחת המעשה טרם שומעין מה היא, אלא מפני שהיו תמימין עמי והאמינו בי באמונה יתירה לכן בטחו בי והקדימו נעשה לנשמע.
.
(שם)
8תמתי. ר' ינאי אמר, תמתי – תאומתי, כביכול לא אני גדולה ממנה ולא היא גדולה ממני ידכמ"ש ישראל והקב"ה חד הוא [וע' חגיגה ג' ב' בתוס'] ואמרו (שבת קי"ח ב') כל האומר ויכלו הוי כמו שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.
, ור' לוי אמר, מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם בראשו חבירו מרגיש, כך כביכול אמר הקב"ה עמו אנכי בצרה.
(שם)
9שראשי נמלא וגו'. שראשי נמלא טל – על שם שנאמר (תהילים ס״ח:ט׳) ארץ רעשה אף שמים נטפו, קווצתי רסיסי לילה על שם שנאמר (שופטים ה׳:ד׳) גם עבים נטפו מים טוהפסוק ארץ רעשה נדרש על זמן מת"ת, וגם כאן דריש הלשון תמתי לזמן מת"ת כמבואר למעלה, ואמר שראשי נמלא טל וגו' מצד מה שאז שמים נטפו וגם עבים נטפו מים [וגם זה הפ' נדרש במת"ת]. ויתכן עוד לומר כי ע"ד המליצה דמה את השמים להראש שהוא ג"כ בגובה גו האדם ואת העבים החשכים לקווצות שערות שחורות כמ"ש לקמן שחרות כערב.
.
(שם)