וחכך כיין הטוב. א"ר יוחנן [בשעה שהפילו את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש] קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש סואברהם בכבשן האש ויצחק הקריב עצמו לעולה שהיא כולה כליל.
כך פעלו לפני בניהם באש, ור' יהודה ב"ר סיפון אמר, אמר, רדו ונשקו שפתותיהן של אלו, שאלולי לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבבם לאלו שהם ישנים במערת המכפלה סזודריש סיפא דקרא דובב שפתי ישנים, דובב – מלשון דבבי',. בעל דבב לשפתי ישנים, ור"ל אם לא היו ישראל מקבלים את התורה היה נעשה כביכול שונא לאבותיהם.
. (שם)
וחכך כיין הטוב. חברייא בשם ר' יוחנן אמרי, דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה דכתיב וחכך כיין הטוב סחלעיל בריש פרשה א' בפ' כי טובים דודיך מיין נתבאר, כי התורה עצמה [תורה שבכתב] מכונה בשם יין, יעו"ש, וכאן מכנה את דברי סופרים, דברי חז"ל, בשם חכך, על שם שתורתם היא בעל פה, והחיך הוא אחד ממוצאי הדבור. ואמר וחכך, כלומר התורה שבעל פה חביבה כתורה שבכתב המשולה ליין טוב. ונתבאר ענין זה ביותר לעיל בריש פסוק הנזכר, יעו"ש. והובאה דרשה זו גם בירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז, ושם הגירסא וחביבים יותר מדברי תורה, והוא ט"ס, וצ"ל וחביבים כדברי תורה.
. (ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד)
דובב שפתי ישנים. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, דאמר קרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים – ככומר של ענבים סטכומר הוא כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממים, ויינו נוח לצאת, וכמו הלשון מכמר בשרא, בפ' תמיד נשחט בפסחים.
מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר עעיין במהרש"א שעמל לפרש כלל הענין משפתותיו דובבות שלא יהיה רחוק מן השכל, כי הענין מבואר כי הדבור הוא כח הנשמה ע"י כלי הגוף וכל דבור משובח מוליד כח רוחני בדומה משובח, ובאמרו בשם אומרו אותו כח רוחני שנולד כבר הוא מעורר מולידיו בב' עולמות שהם הנשמה בעוה"ב וכלי הדבור שהם השפתים בעוה"ז גם כי הם בקבר כבר, ומביא הדמיון מיין הטוב המונח בבור הוא רוחש ודובב ע"י כח האצבע המעוררו, כן השפתים גם כי מונחים בבור שחת רוחשות ע"י כח המעוררן.
ואמנם יש לפרש בטעם מליצה זו בפשיטות, שרוח החיוני לא יאבד לעולם, והוא ע"פ מה שמזכירין דבריו וחכמתו, וכמ"ש בירושלמי פ"ו דשקלים אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם זכרונם, והיינו שפתותיו רוחשות בקבר, ור"ל מה שהגה בשפתיו עדיין רוחשות בעולם אע"פ שהוא בקבר, והכל נאמר בלשון מליצי.
. (יבמות צ"ז א')