1שובי שובי השולמית. א"ר חנינא, ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי כנגד ארבע מלכיות ששולטין בישראל והם נכנסין תחת ידיהם בשלום ויוצאין לשלום אהארבע מלכיות הם בבל, מדי יון ואדום, אבל מצרים לא חשיב, דזה נאמר על העתיד, וכשנאמר פסוק זה כבר יצאו ממצרים.
.
(מ"ר)
2השולמית. מהו שולמית – אומה זו ששלום חי העולמים בר"ל שהשלום, שהקב"ה, חי העולמים. דורש היה מתהלך ומתנהג תמיד באומה זו, כדכתיב ואהיה מתהלך וגו', והפעל הלך בבאו בבנין התפעל, מורה על ההליכה הנה והנה ר"ל הנהגה, ובזה ניחא דלא הביא הכתוב דדה"א י"ז, דהלשון מתהלך דייק כאן ושמה ליתא. ותהיה איפוא הוראת התאר שולמית לאומה ההולכת בתורת ה' שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
מתנהג בה, כדכתיב (שמואל ב ז׳:ו׳) ואהיה מתהלך באהל ובמשכן גוכל מקום שהמשכן היה נוסע היתה השכינה [השלום] נוסעת ומגינה על ישראל.
.
(שם)
3השולמית. מהו שולמית – אומה שמסיימים לה שלום בכל יום, כמ"ש וישם לך שלום דיש לפרש הכונה שהכהנים בדוכנם מסיימים בברכת השלום כלומר בפסוק וישם לך שלום, והכל הולך אחר החתום, שבלתי השלום אין קיום לכל הברכות וכמ"ש באגדות בפסוק ונתתי שלום בארץ (ר"פ בחקתי), שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל. ובזה יתבאר כונת הכתוב עושה שלום ובורא את הכל, שעם השלום יש קיום בכל. ומה שאמר שמסיימים שלום בכל יום פשוט הוא דבזמן המקדש היו הכהנים עולים לדוכן בכל יום.
.
(מ"ר)
4השולמית. מהו שולמית – אמר הקב"ה, אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, כמש"נ (ישעיהו ל״ב:י״ח) וישב עמי בנוה שלום הובב"ר פרשה ס"ו מביא בזה הפסוק ונתתי שלום בארץ, אבל לפי הלשון שאני עתיד להושיבה בנוה שלום נראה עיקר גירסא שלפנינו, מפני השתוות הלשונות נוה שלום, וגם פסוק זה בעתיד איירי.
.
(שם)
5השולמית. מהו שולמית – אמר הקב"ה, אומה שאני נוטה אליה שלום, כמש"נ (ישעיהו ס״ו:י״ב) הנני נוטה אליה כנהר שלום.
(שם)
6השולמית. ר"א ב"ר מרון אומר, מהו שולמית – אומה שמשלמת קיומו של עולם הן בעוה"ז והן בעוה"ב ויתכן דמרמז למ"ש בכ"מ באגדות דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל את התורה מוטב, ואם לאו יחזור העולם לתהו ובהו, ולפי"ז תלוי קיום העולם בהו, ובקיימם את התורה והמצוה הם מקיימים גם קיומו של עוה"ב, דבלא זה אין נוחלין אותה והוי כמו שאין לה צורך וקיום.
.
(שם)
7השולמית. דבר אחר מהו שולמית, א"ר לוי, אומה שכל טובות שבעולם אין באות אלא בזכותה, כמש"נ ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, לך – בזכותך ובך הדבר תלוי, במש"נ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב – בזכותך ובך הדבר תלוי זלא נתבאר טעם דרשה זו, ויתכן דמכוונת היא למה שדרשו בירושלמי ברכות פ"ו ה"א על הפסוק תהלים ט"ז אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך, אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת, ופרשו המפרשים דהכונה שהטובה שנתתי לך אינה שלי אלא שלך שקנית אותה בברכתך, יעו"ש. וכה"ג דרשו בבבלי ברכות ל"ה א' כתוב אחד אומר לה' הארץ ומלואה וכתוב אחד אומר והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה [הוי לה'] כאן לאחר ברכה [הוי לבני אדם], וה"נ הכונה שאם אתה זוכה באות עליך כל הטובות שבעולם ובך הדבר תלוי לזכות בזה, ושייכות התואר שולמית לזה יש לפרש ע"פ מה שאמרו במ"ר פ' מקץ פרשה פ"ט בשעה שהטובה בעולם שלום בעולם ואהבה ואחוה בעולם, וזהו הפי' שולמית שבסבת הטובות שאני מביא לעולם בזכותך היא גורמת אהבה ושלום בעולם. ובנדה ל"א ב' א"ר אמי כיון שבא זכר לעולם בא שלום בעולם, ולא נתבאר טעמו אלא מפני שאזיל לשיטתו שאמר שם בנוטריקון שם זכר – זה כר, דכיון שבא זכר לעולם בא ככרו בידו [שהפרנסה תלויה בו] ולכן ממילא בא השלום עמו, ועי' ב"מ נ"ט המאמר כד משלם שערי וכו'.
וגם יש לפרש כונת הדרשה אומה שכל טובות שבעולם אין באות אלא בזכותה ע"פ מ"ש ביבמות ס"ג א' על הפסוק ונברכו בך כל משפחות האדמה, כל גויי הארץ, אפילו משפחות הגרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל, ואפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל, ואל זה תכוין דרשה שלפנינו.
.
(שם)
8השולמית. דבר אחר מהו שולמית, א"ר ירמיה, אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאלמלא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו חכמש"כ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ותנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל את התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתהו ובהו, כנודע בכמה אגדות. והיא מעין דרשה דלעיל בשם ר"א בר מרון ובשנוי באור הלשון שולמית.
.
(שם)
9ונחזה בך וגו'. אומרים אוה"ע לישראל, עד מתי אתם מתים ונהרגים על אלהיכם ומשלמין לו טיתכן בבאור הלשון ומשלימין לו מלשון מסירה ונתינה, וכמו שתרגם אונקלוס על הפסוק וה' הסגירם (פ' האזינו) וה' אשלמינון, וכן על הפ' במשלי אם תקעת לזר כפיך אשלימתא לנכרי ידך, ובלשון חז"ל בשבת קי"ט א' ומשלים להו אצנורא דדשא, ובחגיגה ה' א' והדר משלימנא ליה לדומה, ואף הכא הכונה ומשלמין לו – ונמסרין לו, וגם דרשו שולמית בנוטריקון משלמת למיתה.
, כמש"נ כי עליך הורגנו כל היום, בואו אצלנו ונעשה אתכם דוכסין ואפרכין, ונחזה בך – ותהיון מחזותא דעלמא ייתכן הכונה שתהיו סמל אורו של עולם, [ובלשון העם רגיל מאמר "דער שפיגל פון דער וועלט"].
, משיבים להם ישראל, מה תחזו בשולמית במחולת המחנים, כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני שהיו בו מחנות, מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת, כמו שנאמר (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים יאונדרש זה הפסוק במתן תורה שירד הקב"ה על הר סיני ברבבות מלאכי השרת, וישראל היו אז במדרגת מלאכים בקדושה ובטהרה, וזוהי הכונה כאותה מעלה של הר סיני.
.
(מ"ר)