מזרחי · ויקרא · פרק 20 · פסוק 14

ישרפו אותו ואתהן אי אתה יכול לומר אשתו כו' אלא אשה ואמה הכתובים כאן שתיהן לאסור שנשא חמותו ואמה ויש מרבותינו אומרים אין כאן אלא חמותו ומהו אתהן את אחת מהן ולשון יוני הן אחת. כדתניא בפרק אלו הן הנשרפין אותו ואתהן ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אותו ואתהן ואת שתיהן ונחלקו שם אביי ורבא אביי אמר משמעות דורשין איכא בינייהו דרבי ישמעאל סבר ואתהן ואת אחת מהן שכן בלשון יון קורין לאחת אינ"ה ואינה בלשון הקדש הוא הנה כי הה"א בלשוננו הוא בלשונם אי והן בחסרון ה"א באחרונה היא כמו הנה בתוספות ה"א ואם כן פירוש ואתהן ואת אחת מהן והיא חמותו שלקחה בעבירה אבל אם חמותו מדרשא אתיא ורבי עקיבא סבר אותו ואתהן אותו ואת שתיהן והן חמותו ואם חמותו דאם חמותו נמי כתיבא ופרש"י לרבי ישמעאל אתהן חדא היא ואחמותו וקאי ואם חמותו אתיא מדרשא דהנה הנה לעשות למעלה כלמט' מה למטה ג' דורו' אשה ובתה ובת בתה אף למעלה ג' דורות אשה ואמה ואם אמה ולרבי עקיבא אתהן תרתי משמע חמותו ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן אם היו שתי' אמהות כגון כי יקח את אשה ואת אמה ואם אמה ורבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה ורבי עקיבא סבר אסור' בעלמא ופרש"י חמותו שבא עליה אחר מיתת אשתו איכא בינייהו אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא רבי ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשרפה כבחיים וה"ק קרא אפילו אינה קיימת אלא אחת מהן תשרף והא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף ורבי עקיבא אמר אתהן את שתיהן משמע וה"ק אם אשתו נמי קיימת אז תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור דארור שוכב עם חותנתו ורש"י פי' המחלוקת שבין רבי ישמעאל ורבי עקיבא אליבא דאביי אף על פי שההלכה היא כרבא מפני שהוא יותר קרוב לפשוטו של מקרא לומר שר' עקיבא סובר ישרפו אתהן את שתיהן יחד במשמע והן חמותו ואם חמותו מלומר שכשאשתו וחמותו יחד קיימו' תשרף חמותו ואם לאו אין בה עונש שריפה אע"פ שיש בה אסירא: