מזרחי · במדבר · פרק 18 · פסוק 8

ואני הנה נתתי לך בשמחה לשון שמחה הוא כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. בספרי וא"ת הא כתיב ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר שהיא לרעה כבר תרצו זה בספרי ואמרו אין שמחה לפני המקום אלא כשיאבדו המכעיסין מן העולם:

בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח. שכתוב בסוף הפרשה ברית מלח עולם היא ואכולהו קאי ופרש"י כברית הכרותה למלח שלא יסריח לעולם והם עשר במקדש וארבע בירושלם ועשר בגבולים עשר במקדש חטאת בהמה וחטאת העוף אשם ודאי ואשם תלוי זבחי שלמי צבור ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ומותר העומר ד' בירושלים הבכור והבכורי' ומורם מתודה ואיל נזיר ועורות קדשים עשר בגבולים תרומת מעשר ותרומה וחלה וראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור שדה חרמים ושדה אחוזה וגזל הגר העשר שבמקדש כלם רמוזים בפרשה הזאת דכתיב זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחת' ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך וכתיב וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ותני' בספרי כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה פי' שירי' מנחה לכל חטאתם זו חטאת היחיד וחטאת הצבור וחטאת העוף וחטאת בהמה ולכל אשמם זו אשם ודאי ואשם מצורע ואשם נזיר ואשם תלוי אשר ישיבו לי זה גזל הגר שכתוב בו השבה שנאמר האשם המושב לכהן ודרשינן בב"ק אשם זה קרן ק"ק זה לוג שמן של מצורע לך הוא לבניך בזכותך ובזכות בניך ותניא וזה תרומת מתנם לכל תנופו' בני ישראל להביא כל דבר שטעון תנופה כגון שלמי צבור שנתן לכהנים וארבע שבירושלים הבכור והבכורים כתובים בפי' ומבוארים במקומן ומורם מן התודה כגון חזה ושוק מבשר התודה וארבע' לחמי תודה מן הארבעים חלות ומאיל הנזיר חזה ושוק וזרוע בשלה חלה ורקיק הם מן הדברים הטעונין תנופה כמו שכתוב שם וגם במקומם כתוב שהם לכהן ועורות קדשים כתוב בפרשה צו את אהרן והכהן המקריב את עולת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ועשר שבגבולין כולן מבוארות כל אחת במקומה:

את משמרת תרומותי שאתה צריך לשומרן בטהרה. לא לשומרן מן הזרים דומיא דושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח דלעיל מניה שזה אינו נופל בתרומה אלא שאתה צריך לשומרן בטהרה שלא לטמאן בידים:

למשחה לגדולה. כדתניא בספרי אין משחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו דאי אפשר לפרשו כמשמעו מענין משיחה מפני שתרומה היא מהדגן תירוש ויצהר ואין משיחה עם הדגן ולא עם התירוש:

כחזה התנופה וכשוק הימין של שלמי' שנאכלים לכהנים ולנשיה' לשני ימים וליל' אחד אף הבכור וכו'. בספרי פי' שהכתוב הקיש הבכור לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף הבכור כן וא"ת נהי שהכתוב הקיש הבכור לחזה ושוק מדכתיב אך בכור שור או בכור כשב וגומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין מכל מקום לא ידענו מזה אם לחזה ושוק של שלמים אם לחזה ושוק של חטאת שאינן נאכלין אלא ליום אחד ולילו בלבד כבר הקשו זה בספרי ותרצו נלמד קדשים קלים שהוא הבכור מקדשי' קלים שהם השלמים ולא נלמד קדשים קלים מקדשי קדשים שהוא החטאת:

לך יהיה בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתו' הוויה אחרת שלא תאמר כחזה ושוק של תודה שאינו נאכל אלא ליום ולילה. בספרי פי' לך יהיה למה נאמר הרי כבר נאמר ובשרם יהיה לך אלא שהכתוב הוסיף עוד הוויה אחרת שאלמלא ההויה הזאת הייתי אומר שההקש שהקיש הכתוב הבכור לחזה ושוק נהי שאין לומר שהיא לחזה ושוק של חטאת מפני שנלמוד קדשים קלים מקדשים קלים ואין ללמוד קדשים קלים מקדשי קדשים כדלעיל מכל מקום לא ידענו אם הוא לחזה ושוק של נדר ונדבה או לחזה ושוק של שלמי תודה ששניהם קדשים קלים ואפשר שיהיה ההקש לשלמי תודה מה שלמי תודה אינם נאכלים אלא ליום אחד ולילו בלבד אף הבכור לא יהא נאכל אלא ליום אחד ולילו בלבד השתא דכתיבא הוויה אחר' אנו מקישין אותו על היום האחר ולילו ויהיו שני ימים ולילה אחת ולמדנו מזה שההקש הזה אינו אלא לחזה ושוק של שלמי נדר ונדבה שהם נאכלים לשני ימים ולילה אחד ויש לתמוה למה לי היקישא תיפוק לי מקרא דשנה בשנה ופי' רש"י אם שחטו בסוף שנתו אוכל אותו היום ויום אחד משנה אחרת למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד וכך הוא שנוי בספרי שנה בשנה מלמד שהבכור נאכל לשני ימים יום אחד לשנה זו ויום אחד לשנ' הבאה ושמא יש לומר דאצטריך הקישא לומר שנאכלין גם לשנים אך קשה דאם כן למה לי לך יהיה יתירא להוסיף הוויה אחרת: