מזרחי · שמות · פרק 28 · פסוק 35

ולא ימו' מכלל לאו אתה שומע הן אם יהיו לו לא יתחייב מיתה הא אם יהיה מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים. הודיענו בזה שאין המכוון פה על שלילת המיתה רק על חיובה המתחייב מן הלאו ושלא ימות דקרא אכולהו בגדי כהונה דלעיל קאי שהן ששה חשן ואפוד ומעיל וכתונת ומצנפת ואבנט ולא אמעיל האפוד דסמוך ליה לחודיה קאי ומחוסר אחד מן הבגדים הללו דקאמר בשביל כל הבגדים הנזכרים לעיל הוא דקאמר והא דתנן בפ' שני דזבחים כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן טבול יום ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים כו' פסל דסתם מחוסר בגדים באחד מכל שמנה בגדי כהונה משמ' וכן פרש"י בהדיא מחוסר בגדים כ"ג ששמש בפחות מח' בגדים וכהן הדיוט בפחות מד' לאו מהכא נפקא אלא מקרא דוהיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו דפירש והיו על אהרן ובניו אכולהו בגדים דלעיל קאי שהן הח' בגדים של כ"ג והד' של כהן הדיוט אבל בגמרא בפ' הנשרפין ובפ"ב דזבחים מפיק לה מקרא דוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבנדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו עזרי' ואמר מר זר ששמש במיתה וקשה אי הכי למה לי קרא דהכא תיפוק לי מהתם י"ל דאי מהתם ה"א מתוסר בגדי' ששמש אינה במיתה אלא באותן עבודות שזר מחוייב עליהן מיתה מכיון דמחוסר בגדים אינו מחייב מיתה אלא משום דהוי כזר אבל בשאר עבודות שאין הזר מחוייב עליהם מיתה אימא מחוסר בגדים נמי לא קמ"ל ומתו לחייב על כל העבודות ואי לאו קרא דוהיתה להם כהונה ה"א דקרא דומתו לא קאי אלא אמכנסים בלבד כתב רחמנא קרא דוהיתה לכם כהונה לומר בזמן שבגדיה' עליהם כהונתם עליהם ואם לאו הם כזרים א"ק שבפ"ב דזבחים אמרו מחוסר בגדים מנ"ל אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגומר והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהן ואם עבד חלל ופרש"י והיתה להם הלבישה הזאת לכהונה אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דאחיל עבודה. והקשו והא מהכא נפקא מהתם נפקא מניין לשתויי יין שאם עבד חלל ת"ל יין ושכר אל תשת אתה ובניך ונו' ולהבדיל בין הקדש ובין החול מחוסר בגדים מניין ת"ל חוקה חוקה לגזרה שוה ומשני אי מהתם ה"א עבודה שזר חייב עליה מיתה אבל עבודה שאין זר חייב עליה מיתה אימא לא ופרש"י אי מהתם משתויי יין ה"א ה"מ דאחלי עבודה בעבודה שזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולון הכתוב מדבר ואינן אלא ד' עבודות זריקה והקטר וניסוך המים והיין כדילפינן בפ"ב דיומא מועבדתם. עבודת מתנה וגו' והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת סלוק עבודה תמה כדמשמע מועבדתם שתי מלות ולא עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה והולכה וקמיצה וכל חיוב מיתה מזרות גמרינן כדתנן בפרק בתרא הקומץ הבולל היוצק המקבל דמים כו' אין בהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא משום רחוץ ידים ורגלים אלמא מזר גמרי אבל עבודה שאין לזר חיוב מיתה עליה אחולי לא מחללי להכי כתב והיתה להם כהונה לחקת עולם לשוויינהו זרים כשאין בגדיהן עליהן ובזר אשכחן חלול ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לשאין בה מיתה משמע דקרא דוהיתה להם כהונה משמע בין בעבודה שזר חייב עליה מיתה בין בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה. וי"ל דההיא דפ"ב דזבחים בחלול עבודה קמיירי ולא בחיוב מיתה דהא במתני' קתני בהדיא כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל וטמא ויושב ועומד על גבי כלים ע"ג בהמה ע"ג רגל חברו פסל ועלה קאמר בגמרא מחוסר בגדים מנ"ל ומייתי לה רבי אבהו מקרא דוהיתה להם כהונה והקשו עליו והא מהכא נפקא משתויי יין נפקא ותרצו אי מהתם ה"א בעבודה שזר חייב עליה מיתה הוא דמחלל כדכתיב בההוא קרא בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה שיש בה חיוב מיתה לפסולין הכתוב מדבר אבל בשאר עבודות חוץ מארבע עבודות שאין הזר ולא שאר הפתילים חייבים עליהן מיתה אימא אחילי נמי לא אחיל קמ"ל קרא דוהיתה לומר שאפילו בעבודה שאין הזר חייב עליה מיתה אחולי אחיל שכיון שאין בגדיהם עליהם הוו להו כזרים ובזר אשכחן חלול בין בעבודה שיש בה מיתה בין בעבודה שאין בה מיתה אבל לעניין שיהיה מחוסר בגדים במיתה ליכא למילף מהאי קרא דוהית' אלא בשעבד עבודה שהזר חייב עליה מיתה דומיא דזר שאע"פ שהוא מחלל בכל מיני עבודה מ"מ מיתה לא מחייב אלא בד' עבודות בלבד אבל בשאר עבודות לא מיחייב מיתה קמ"ל קרא דומתו לחייב מיתה במחוסר בגדים אף על שאר עבודות שאי הזר חייב עליהן מיתה כך היה נראה בעיני לפרש המקראות הללו אבל בפרק הנשרפין שנינו היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השלחן והמטיב את הנרות והקומץ והמקבל דמיה בחוץ פטור ואין חייבין עליהן לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים ופרש"י לא משום זרות דזר שעשה עבודות הללו אינו חייב עליהן כדמפרש במסכת יומא בפרק שני אל מבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה עבודת מתנה ולא עבודת סלוק ודרשינן ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה ויוצק ובולל וכולהו אחריני הוו עבודה שיש אחריה עבודה שצריך הקטרה אחריהן ואחר סדור שלחן יוריד סלוק בזיכין להקטירן ואחר הטבת נרות צריך נתינת פתילה והדלקה ואחר קמיצה הקטרה ואחר קבלה זריקה והזייה וזר אינו חיוב בפנים אלא על זריקה והקטרה וניסוך כו' וכיון דנפקא לן מחוסר בגדים מזר אם כן בההיא עבודה דמחייב עליה משום זרות מחייב נמי משום מחוסר בגדים אבל בשאר עבודות שאין הזר חייב עליהן אין מחוסר בגדים חייב עליהן ולפי זה איני יכול ליישב המקראות הללו דאם כן למה לי קרא דהכא תיפוק לי מקרא דוהיתה להם כהונה כדמפיק לה בפ' הנשרפים ובפ' שני דזבחים: והרמב"ן ז"ל טען ואומר ואינו נכון בעיני שהיה לו לכתוב פסוק זה לאחר שיזכיר כל שמנה בגדים ולמה הזכיר זה בג' בגדים חשן ואפוד ומעיל קודם שיזכיר ציץ וכתונת ואבנט ומכנסים וכן אמר ובצאתו ולא ימות ואין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים. ועוד טען על מה שאמר הרב בפסוק והיו על אהרן ועל בניו והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו הראוים לו והאמורים בהם ולא ישאו עון ומתו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה ואמר שלפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רז"ל כן אבל אצלם המצוה הזאת שוה בכלם באהרן ובניו והיא על המכנסים והעונש גם כן בהם כי צוה בעשייה ועשה להם מכנסי בד וצוה בלבישה והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו ונו' אם כן הצואה הזאת כלה היא על המכנסים ועליהם יהיה בעונש ולמדנו זה ממה שאמרו בסנהדרין ובשחיטת קדשים מחוסר בגדים ששמש מנ"ל שבמיתה א"ר אבהו א"ר יוחנן ומטו לה משמיה דר' אליעזר ברבי שמעון וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבכות והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששמש במיתה ואם היה הכתוב הזה אצלם בכל הבגדים הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בנדים במאמר הרב אבל הוא במכנסים בלבד והכתוב האחר בשאר הבגדים ולא הוזכרו שם המכנסים והראיה על דעתם שלא הזכיר למצוה בסדר הלבישה מכנסים כלל כי בעבור שענש עליהם בכאן אין צורך לחזור ולהזכירם כי ביודע שילבשם ומה שאמר למעלה ונשמע קולו בבאו אל הקדש ולא ימות הוא על דעתי ביאור מצות הפעמונים כי מפני שאין בהם צורך בלבישה ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בבאו אל הקדש ויכנס לפני אדניו כאלו ברשות כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה עכ"ד: ונראה לי שמה שטען תחלה שהיה לו לכתוב פסוק זה אחר שיזכיר כל הח' בגדים ולמה הזכיר זה בל' בגדים חשן ואפוד ומעיל קודם שיזכיר ציץ וכתונת מצנפת ואבנט ומכנסים אינה טענה שאם כן זאת הטענה בעצמה תפול על רז"ל שאמרו כפי מה שהבין הוא מן הסוגיות שבגמרא שהמצוה הזאת של והיו על אהרן ועל בניו המורה על הלבישה הוא על המכנסים לבדם כי בשאר הבגדים כבר צוה בלבישתן והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו וגו' שהיה לו לכתוב הפסוק של והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו אחר שיזכיר גם המכנסים מאחר שמצות הלבישה היא שוה בכל הח' בגדים ולמה הזכיר אותה אחר הז' בגדים חשן   ואיפוד ומעיל וציץ ומצנפת וכתונת ואבנט קודם שיזכיר המכנסים ואם בעבור ולא ישא עון ומתו הבא אחריו שבא לענוש מיתה על המכנסים לבדם ולכן אמר והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח ואם לאו הם בעונש מיתה הלא העונש הזה שוה בכל הח' בגדים שאם היה מחוסר אחד מכל הח' בגדים בבאו אל אהל מועד או בגשתו אל המזבח הוא חייב מיתה ולמה הזכיר העונש הזה במכנסים לבדם ואחר כך חזר ואמר והיתה להם לחקת עולם לחייב מיתה על שאר הבגדים ולא כלל הכל במצות הלבישה ובעונש המיתה ומה שטען עוד מן ובצאתו ולא ימות שאין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים הוא מאמר תמוה מאד כי הרב ז"ל לא אמר שמאמר ולא ימות הוא דבק עם בבאו ובצאתו עד שיטעון עליו זה רק אמר שאם יהיו לו כל הבגדים הנזכרים לעיל לשרת לא יתחייב מיתה הא אם ישרת מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה בידי שמים ואם כן מאמר ולא ימות דבק עם מלת לשרת והאי דנקט בלישניה הא אם יכנס ולא אמר הא אם ישרת לאו ממלת בבאו הוא דקא דייק לה אלא ממלת בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת ולא ישאו עון ומתו אבל מלת בבאו דהכא אונשמע קולו הוא דקאי שהכתוב נתן טעם על לבישת הפעמונים ואמר כדי שישמע קולו בבאו אל הקדש ובצאתו ממנו ומלת ולא ימות דבק עם והיה על אהרן שפירושו שאם יהיה הוא עם כל שאר בגדים דלעיל מיניה לשרת בקדש לא ימות הא אם ישרת מחוסר אחד מן הבגדים ימות. ומה שטען עוד על מה שאמר הרב בפסוק והיו על אהרן ועל בניו והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו הראויין לו והאמורין בהן ולא ישאו עון ומתו הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה ואמר שלפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רז"ל כן אבל אצלם המצוה הזאת היא על המכנסי' בלבד והעונש ג"כ בהם כו' ולמדנו זה ממה שאמר בסנהדרין ובשחיטת קדשים מחוסר בגדים ששמש מנח להו שבמיתה והוציאו זה מוהיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם כליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששמש חייב מיתה ואם היה הכתוב הזה של ומתו אצלם בכל הבגדים הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בגדים אינה טענה כי אנחנו נשיב בזה מה שכתבנו לעיל דאי לאו קרא דוהיתה להם כהונה ה"א דקרא דומתו לא קאי על המכנסים לחודייהו ולא על כל הבגדים דלעיל כתב רחמנא קרא דוהיתה לומר בזמן שבגדיהן עליהם כהונה עליהם ואם לאו הם כזרים כדי לכלול דכל וא"כ למדנו ממנו דקרא דומתו אכולהו בגדים דלעיל קאי אבל מה שראוי לטעון על מאמר הרב שפי' בפסוק ומתו שעל כל הבגדים דלעיל קאי שאם היה מחוסר א' מכל הח' בגדים דלעיל חייב מיתה הוא זה א"כ למה לי קרא דומתו תיפוק לי מוהיתה להם כהונה ללמד שבזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם ואם חסר אחד מכלם הוו להו כזרים להתחייב במיתה דליכא למימר דאי מקרא דוהיתה לא הוה מצינן לחיובי מיתה למחוסר בגדים אלא בד' מיני עבודות שהזר חייב בהן מיתה אבל בשאר עבודות שאין הזר חייב בהן מיתה לא מכיון דמחוסר בגדים הוא כזר ומ"ה כת' קרא דומתו לחייב מיתה למחוסר בגדים על כל העבודות משום דמבריתא דפ' אלו הנשרפי' משמע שהמחוסר בגדים אינו חייב מיתה אלא על הד' עבודות שהזר מחוייב בהן בלבד ושמא י"ל דאי לאו קרא דומתו ה"א שאין המחוסר בגדים חייב מיתה אלא בז' בגדים דכתיבי קודם קרא דוהיתה להם כהונה אבל המכנסים לא כתב רחמנא ומתו לכלול גם המכנסים הכתובים לעיל מיניה בכלל חיוב מיתה ומעתה אהני קרא דוהיתה להם כהונה שלא תאמר דקרא דומתו אמכנסים לחודיה קאי ואהני קרא דומתו שלא תאמר דקרא דוהיתה אז' בגדים דלעיל מיניה קאי ולא על המכנסים: