כי כן צויתי באנינות יאכלוה. בת"כ ומייתי לה בפרק טבול יום דליכא למימר כי כן צויתי על אותו האמור בפרשת צו שכבר אמר אחר זה גבי ואכלוה מצות שלפי שזו מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות ואין ללמוד ממנחה של יחיד שבפרשת צו הוצרך לפרש בה שדין שאר מנחות נוהגת גם בזו ואיך יאמר כאשר צויתי בעד פרשת צו מאחר שאין ללמוד הימנה ואם כן ע"כ לעניין האנינות הוא דקאמר שאף על פי שאתם באנינות ואונן אסור לו כל קדשים אכלוה כי כן צויתי לומר לכם שתאכלו קדשים היום באנינות אבל ליכא לפרושי כי כן צויתי שצויתי שאף במנחה זו שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות דין שאר מנחות נוהג בה משום דבצווי לבדו שצוה להם שגם זו המנחה תנהגו בה כמנהג המנחה ואכלו הנותרת מצות כו' די למה חזר ואמר כי כן צויתי אלא עכ"ל שבעד האנינות שהוא סותר מה שקדם שכבר אסר לאונן שיאכל קדשים ופה התירו להם הוצרך לומר להם כי כן צויתי שתאכלו קדשי היום הזה ואין להרהר:
קריאה במקור
מזרחי · ויקרא · פרק 10 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341