מזרחי · ויקרא · פרק 10 · פסוק 14

ואת חזה התנופה של שלמי צבור. שהיו שם באותו יום שנאמר ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יי' ולא ידעתי למה לא כלל בזה גם החזה של שלמי נחשון שהיו באותו היום כמו שכלל מנחתו של נחשון שהביא באותו יום עם מנחת שמיני של צבור במאמר קחו את המנחה דבשלמא לרז"ל שלא דברו בו כלום כמו שדברו גבי קחו את המנחה הנותרת דמשמע דס"ל דבחזה התנופה דלעיל שהוא של שלמי צבור לחודיה קאי איכא למימר משום דגבי קחו את המנחה כתיב ביה מנחה ונותרת ודרשו ממנחה זו מנחת נחשון ומנותרת זו מנחת שמיני אבל גבי חזה התנופה דלא כתיב ביה אלא ואת חזה התנופה לא דרשו בו כלום דמסתמא אחזה דלעיל שהוא של שלמי צבור קאי אלא לרש"י ז"ל שכלל שתי המנחות במלת המנחה למה לא כלל שתי מיני החזות במלת ואת החזה ומה ששנו בת"כ נתנו מזבחי שלמי בני ישראל לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו יום שנאמר ושור ואיל לשלמים וגו' הכי פירושא לרבות גוף השלמים שגם הוא נאכל בכל העיר כחזה ושוק דכתיב תאכלו במקום טהור שהוא במחנה ישראל שהוא טהור מליכנס שם מצורעים דהיינו בכל העיר:

שהוא טהור מליכנס שם מצורעים. פירוש אף על פי שהוא טמא מטומאת זבין בפרק אי זהו מקומן אמר רבי נחמיה וכי ראשונים בטומאה אכלום אלא טהור מכלל שהוא טמא טהור מטומאת מצורע וטמא מטומאת הזב ואיזה זה זה מחנה ישראל ופרש"י טהור מכלל שהוא טמא מדלא כתיב קדוש שמע מינה טהור במקצת ולא מן הכל קאמר הא כיצד במחנה דטהור מטומאת מצורע שאין מצורע נכנס שם וטמא מטומאת זב שהזבין נכנסין שם ואי זה זה זה מחנה ישראל במדבר כל דגל בתוך אסיפת דגלו ובבי' עולמים תוך ירושלם כדאמרינן בפסחים מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות וזב נכנס למחנה ישראל אבל לא למחנה לויה והוא במדבר מחנה חניית הלוים סביב למשכן העדות ובבית עולמים הר הבית וטמא מת מותר ליכנס במחנה לויה שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו ואי קשיא אימא טהור מטומאת זב וטמא מטומאת מת ואי זה זה זה מחנה לוייה כבר תרצו זה בגמרא אמר קרא ואכלתם אותה במקום קדוש אותה במקום קדוש ולא אחרת במקום קדוש אפקה למחנה לוייה הדר כתיב בגופיה במקום טהור למחנה ישראל ופירוש רש"י אפקה ממחנה שכינה שקרבה בתוכה למחנה לוייה הדר כתיב במקום טהור ולהקל לומר טהרה כל דהוא דלחומרא לא אצטריך דפשיטא דבטומאה ממש לא אכלי ליה:

אתה ובניך ובנותיך אתה ובניך בחלק אבל בנותיך לא בחלק אלא אם תתנו להם מתנות רשאין הן לאכול בחזה ושוק כו'. בת"כ פירוש במנחה שהיא קדשי קדשים אין הבנות אוכלות ממנה שאין קדשי קדשים נאכלים אלא לזכרי כהונה כדכתיב בפרשת צו כל זכר בבני אהרן יאכלנה וכתיב הכא כי חקך וחק בניך היא שאין לבנות חק בקדשים כדלעיל אבל חזה ושוק שהן קדשים קלים הן מותרין באכילה אף לבנות כשיתנו להן הכהנים במתנה אבל לא שיזכו בהם לחלוק עם הזכרים ולכן גבי היתר אכילתן כתיב תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנותיך אתך וגבי חלוקן כתיב כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בני ישראל חק לבנים ואין חק לבנות כלומר הבנים נוטלין בחלוקה ואין הבנות נוטלות בחלוקה: