מזרחי · ויקרא · פרק 27 · פסוק 28

אך כל חרם וגומר נחלקו רבותינו בדבר כו'. בתורת כהנים נחלקו ת"ק ורבי יהודה ת"ק דריש קרא דכשדה החרם לכהן תהיה אחזתו בסתם חרמין מדכתיב במקום אחר כל חרם בישראל לך יהיה יכול אע"פ שפי' לשם תלמוד לומר הוא רבי יהודה בן בתירא אומר מניין שסתם חרמים לבדק הבית תלמוד לומר כל חרם קדש קדשים הוא ליי' יכול אע"פ שפי' לכהנים תלמוד לומר הוא:

יש אומרים סתם חרמים להקדש. פירוש לבדק הבית:

לא ימכר ולא יגאל אלא ינתן לכהן. פירוש לא ימכר לאחר ולא יגאל לבעלים אלא ניתן לכהנים שבאותו משמר כמו התרומה ודוקא כשהיה אותו החרם לכהנים כגון סתם חרם אליבא דת"ק או שפי' ואמר שיהיה אותו חרם לכהנים אליבא דרבי יהודה בן בתירא שבזה הכל מודים שאין לו פדיון ולא מכרו לאחרים אלא הוא ניתן לכהנים משום דגוף נכסיו החרים ולא את דמיהן אבל אם היה אותו חרם לבדק הבית כגון שפי' ואמר שיהיה חרם לשמים או לבדק הבית אליבא דת"ק או סתם חרם אליבא דרבי יהודה ב"ב דאדעתא דהכי אחרמינהו דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות הרי הבעלים פודין אותו בשוויה ויפלו הדמים לבדק הבית ויצאו הנכסים לחולין:

חרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבאו ליד הכהן. פי' ואחר שיבאו ליד הכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם ואם רצה קונה אותם מן הכהן ואוכלן כחולין ממש שכל זמן שהחרם הוא ביד הבעלים הרי הוא הקדש לכל דבריו שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא ליי' נתנו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם כדתניא בשלהי פרק המקדיש שדהו ומפני זה כתב רש"י ז"ל עד שיבאו ליד כהן:

וחרמי גבוה נפדין. פירוש חרמי בדק הבית בעודן בידו ויפלו הדמים לבדק הבית ויצאו הנכסים לחולין כדלעיל:

כל חרם קדש קדשים הוא האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן והאומר סתם חרמים לכהנים מפרש כל חרם קדש קדשים הוא ללמד שחרמי כהנים חלין על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ונותן לכהן כמו ששנינו במסכת ערכין. כדתנן מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן את דמיהן ואם נדבה נותן את טובתה ופרש"י ז"ל והיאך מוחרמין והלא אינם שלו אלא אם נדר כגון דאמר הרי עלי עולה והפריש בהמה לנדרו ואח"כ החרימה הואיל והוא חייב באחריותה אם מתה או נגנבה נמצאת שלו היא ונותן כל דמיה לכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו דהא ודאי אית לה פדיון דלאו גופה אחרים דהא דידיה היא ואם נדבה היא דאינו חייב באחריותה אם היתה מתה הא ודאי לא חייל חרם עלה דהא לאו דידיה היא אלא בכדי טובתה טובת הנאה שיש לו בה יתן לכהן כיצד אם אמר שור זה עולה דהיינו נדבה והחרימו אומדי' כמה אדם מישראל רוצה לתת לגזבר זה שימתין מלהקריבו עד זמן משמר בן בתו כהן להקריבו שיהא העור שלו וכפי אותה הנאה יתן מחרים זה לכהן דההיא רשות' אית ליה בה ותו לא:

מן האדם כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנעניים. כדתנן בפרק המקדיש שדהו מחרי' אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ושפחותיו הכנעניים ואמרו בגמרא מה"מ דת"ר מכל אשר לו ולא כל אשר לו מאדם ולא כל אדם ותנן נמי המחרי' בנו ובתו ועבדו ושפחתו העברים אינן מוחרמין שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו ובתו דהכא בבתו גדולה קמיירי דאי בקטנה שלו היא מכוין שבידו למכרה: