מזרחי · ויקרא · פרק 27 · פסוק 29

כל חרם אשר יחרם מן האדם היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום. בת"כ שאע"פ שבשאר כל אדם שלא נגמר דינו למיתה אפי' הוא מוכה שחין שאינו שוה בשוק כלום חייב המעריך לפרוע להקדש הדמים הקצובים לו לפי שניו האמורין בפרשת ערכין בזה שנגמר דינו למיתה אינו חייב כלום שהרי מות יומת פי' הרי הוא הולך למות והרי הוא חשוב כמת לפיכך לא יפדה שאין לו לא דמים אם אמר דמיו עלי ולא ערך אם אמר ערכו עלי ואע"פ שאין כאן לא מקום הערכין ולא מקום הדמים אלא מקום החרמים מכל מקום נכתב פה מפני שזה היוצא ליהרג נקרא שמו חרם מענין והחרמתי את עריהם שהוא ענין חרב והרג ואבדן וכאילו הוא מענין החרמין אבל לא ידעתי למה לא פירשוהו בחרמין ממש לומר שהיוצא ליהרג אם היה עבד כנעני ואמר רבו עליו שיהיה חרם לשמים אינו חייב להתבע' פדיונו דהיינו דמיו כולם לבדק הבית מאחר שהוא הולך למות והרי הוא חשוב כמת. ושמא יש לומר שבכלל לא יפדה שפירושו אין לו דמים ולא ערך הוא נכלל גם זה שהרי גם בחרם לפי שוויו דהיינו דמיו הוא חייב לתת לבדק הבית ומה שפירש הפסוקים שלא על הסדר שבתחלה פי' כל חרם קדש קדשים הוא ואחר כך חזר למפרע ופי' מאדם ובהמה ואחר כך פי' כל חרם אשר יחרם הוא מפני שרצה לפרש כל משפט החרם על הסדר ומפני שפירש אך כל חרם שחרם הכהנים לא ימכר ולא יגאל רק ניתן לכהנים סיים שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ונותן דמי הנדר וטובת הנאת הנדבה לכהן ושהחרם שהוא לשמים פודה אותו ונותן דמיו לבדק הבית ולא כמו חרם הכהן שאינו יכול לפדותו עד שיתן אותו לכהן שזהו פירוש כל חרם קדש קדשים ואחר כך חזר לפרש משפטי המוחרמים ופי' מאדם ולא כל אדם אלא עבדיו הכנעניים בלבד ולא העברים וכל חרם אשר יחרם מן האדם זהו היוצא ליהרג שאין לו משפט נערך ולא משפט מוחרם אלא הרי הוא חשוב כמת ממש והא דתנן בפרק כל הגט אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל לא תאכל בתרומה ללישנא קמא דרב יוסף דאמר לא שנו אלא בב"ד של ישראל אבל בב"ד של עבודת כוכבים כיון דגמר ליה דינא לקטלא מקטל קטלי ליה נפרש הא דיוצא ליהרג דהכא בב"ד של עבודת כוכבים וללישנא בתרא דרב יוסף דאמר לא שנו אלא בב"ד של עבודת כוכבים אבל בב"ד של ישראל כיון דנפק ליה לקטלא קטלא ליה נפרש הא דיוצא ליהרג דהכא בב"ד של ישראל ואף על גב דאמרינן בסנהדרין שהיה אחד רוכב על סוס וסודרין בידו מצאו לו זכות הלא היה מניף בסודרין מכל מקום לא שכיח: