מזרחי · ויקרא · פרק 27 · פסוק 27

ואם בבהמה הטמאה וגו' אין המקרא הזה מוסב אל הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך. שהרי אין הבכורה נוהגת בבהמה הטמאה אלא בחמור בלבד דכתיב וכל פטר חמור תפדה בשה ודרז"ל פטר חמור ולא פטר שאר בהמה ואיך יאמר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך:

ופטר חמור אין זה. פירוש ליכא למומר דבהמה טמאה דהכא בפטר חמור קמיירי מפני שפט' חמור אין פדיונו אלא עלה כדכתיב ופטר חמור תפדה בשה ואינו נופל בו ערך אלא אי זה טלה שיהיה ועוד שהוא מתנה לכהן ואינו להקדש וכאן להקדש קמיירי כדמשמע מויסף חמשיתו עליו ומאם לא יגאל ונמכר בערכך:

אלא הכתוב מוסב על ההקדש. הכתוב בראש הפרשה ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן ליי' כל אשר יתן ממנו ליי' יהיה קדש ומפני שיקשה על פירושו זה ממה שכתוב שם ואם כל בהמה טמאה ולא היה צריך לחזור לכתוב פה ואם בבהמה הטמאה הוכרח לתרץ בזה שהכתוב שלמעלה מיירי בפדיון בהמה טהורה שהוממ' וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית וכך נראה גם מדברי רז"ל שאמרו בתורת כהנים ובתמורה פרק יש בקדשי מזבח גבי ואם כל בהמה טמאה יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר ואם בבהמה טמאה ופד' הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיופדו משמע שהם סוברים שהמקרא הזה מוסב על ההקדש שבראש הפרשה כמו שפירוש הרב ולכן תמהתי מהרמב"ן ז"ל שכתב על דברי רש"י ז"ל ויתכן שנתרץ כי כלפי שאמר אך בכור אשר יבוכר ליי' בבהמה לא יקדיש אותו וחזר ואמר ואם בבהמה הטמא' היא הבכור שהקדיש ופדה בערכך לפרש שאין בכור נוהג בבהמה טמאה אלא בפטר חמור בלבד שכבר נתפרש דינו ולמד שאפילו הקדישו אינו קדוש כדין בכור אלא כשאר הקדש הוא ונפדה ולכך אמר שיפדה אותו המקדיש בתוספ' חומש ואחר יקנה אותו בער' והכתוב של מעלה ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה על פי פשוטו בבהמה טמאה על כרחך לומר שנראה מזה שהוא סובר שדברי הרב בזה מדעתו הן ולא מדברי רז"ל דליכא למימר שמה שאמר ויתכן לתרץ הוא כלפי הפשט אבל מודה הוא שדברי רש"י הן על פי מדרש רז"ל מפני שבאחרונה אמר ועל מדרש רז"ל הכתוב מיותר בעבור שכפל טמאה אשר לא יקריבו קרבן ליי' לפיכך דרשו אותו ואם כל בהמה טמאה ואשר לא יקריבו ממנו קרבן ליי' לרבות בעלי מומין קבועין שאין מקריבין מהן קרבן ליי' ועוד תימה על תימה איך פי' את מדרש רז"ל שמפני שכפל הכתוב לומר כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה והיה די באחד מהם לפיכך דרשו המקרא ההוא לשני ענייני' כאילו אמר כל בהמה טמאה ואשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' לרבות בעלי מומין דמשמע דפי' כל בהמה טמאה בטמאה ממש קמיירי והלא בהדיא אמרו ואם כל בהמה יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר כשהוא אומר ואם בבהמה הטמאה ופדה הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שיפדו ושמא יש לומר שבנוסחא שלו היה כתוב ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' יכול בבהמה טמאה הכתוב מדבר פי' כל זה המקרא בכללו כשהוא אומר ואם כל בהמה טמאה הרי בהמה טמאה אמורה הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין פירוש הא אינו מדבר המקרא שאחריו שהוא אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי' אלא בפסולי המוקדשין כאילו כתוב ואם כל בהמה טמאה ואשר לא יקריבו ממנה וגומר שהם שני עניינים הבהמה טמאה לחוד ופסולי המוקדשין לחוד אבל בפסוק הזה דואם בבהמה הטמאה ופדה לא דברו בו כלום וחשב בזה שמה שפרש"י ז"ל בפי' הפסוק הזה הוא מדעתו ולכן כתב הוא ויתכן לתרץ כו':

ופדה בערכך כפי מה שיעריכנה הכהן. הוצרך לפרש זה מפני שלפי דעתו הכ"ף של ערכך נוסף כאילו כתב ופדה בערך כמו שכתב למעלה ופירש שהערך הכתוב בסתם הוא ערך הכהן:

ואם לא יגאל על ידי בעלים ונמכר בערכך לאחרים. בתורת כהנים ומפני שלמעלה ממנו כתוב ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו שהוא מורה על הבעלים יהיה ואם לא יגאל הסמוך לו על הבעלים כמוהו ומפני שזהו מורה על הבעלים יחוייב שיהיה ונמכר הבא אחריו מורה על האחרים בהכרח ולכן כתוב בסתם ואם לא יגאל ונמכר ולא הוצרך לפרש: