מזרחי · במדבר · פרק 9 · פסוק 4

וידבר משה וגו' מת"ל והלא כבר נאמר וידבר משה את מועדי יי' אלא כששמע פרשת המועדות בסיני אמרה להם וחזר והזהיר בשעת המעשה. אבל בספרי ממאמ' השם למשה דכתיב הכ' וידב' יי' אל משה במדבר סיני וגו' ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו וכבר נאמר בפרשת המועדות וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי יי' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי לא הוקשה לרז"ל למה חזר ושנאה כאן משום דאי לאו שחזר ושנאה לא היו עושין ישראל את הפסח במדבר מכיון שתלה הכתוב המצוה הזאת בביאת הארץ כדכתיב והיה כי תבאו אל הארץ וגו' ושמרתם את העבודה הזאת ושנינו במכילתא כי תבואו אל הארץ וגו' תלה הכתוב עבודה זו בביאת' לארץ שלא נתחייבו במדבר אלא פסח זה שעשו בשנה השנית על פי הדבור ולפיכך חזר ושנאה כאן לצוותם שיעשו פסח אח' במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון בי"ד יום בין הערבים אע"פ שלא נתחייבו בו אבל מאמר משה לישראל שאינו כתוב בו לעשות הפסח בחדש הזה אלא לעשות הפסח סתם שמורה שלא צוה להם רק דין הפסח בלבד הוקשה להם לרז"ל מת"ל והלא כבר נאמ' וידבר משה את מועדי יי' ואף על פי שיש לומר שהכתוב קצר בזה וסמך על הכתוב לעיל בארבעה עשר יום בחדש הזה מכל מקום מנהגם של רז"ל הוא תמיד לדרוש המקראות כפי מה שהם כתובים בתורה אבל קצת מהמעיינים השיבו דמאמר השם למשה ל"ק דאיכא למימר דאיצטריך לחדש בה במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה וליתא דאם כן אי לאו במועדו לא היה צריך לשנותה ואי אפשר זה שהרי הכרח היה לשנותה מפני שכבר תלה מצותה בביאת הארץ ואלמלא שצוה הכתוב לעשות פסח בשנה זו לא היו עושין אותו: