מזרחי · במדבר · פרק 9 · פסוק 7

למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבים בטומאה אמרו לו יזרק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורי' אמר להם עמדו ואשמעה כתלמוד המובטח לשמוע דבר מפי רבו אשרי ילוד אשה שכך מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר. וכן שנינו בספרי למה נגרע אמר להם אין קדשים קרבין בטומאה אמרו לו אם כן יזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטמאים ובשרה נאכל לטהורים הפסח שהוא קדשים קלים אינו דין שיזרק הדם על הטמאים ובשרו יאכל לטהורים כו' אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה כאדם האומר אשמע הדבר מפי רבי והוצרכו לכל זה כי לולא זה היה קשה למה הוצרך מרע"ה לומר על שאלה פשוטה כזו עמדו ואשמעה וכי לא היה לו להשיב אין קדשי' קרבים בטומאה והם עצמם איך שאלו זה וכי עדיין לא שמעו פרש' שלוח הטמאי' והלא שמנה פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ואחת מהן פרשת שלוח טמאים כדאיתא בפרק הנזקין לפיכך הוצרכו לומר שכשאמרו לו למה נגרע השיב להם מיד אין קדשים קרבים בטומאה והם חזרו ואמרו לו יזרק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורים כלומר שמתחלה לא שאלנו אלא על זה ואז נסתפק משה ואמר עמדו ואשמעה ומפני שעדיין יקשה למה לא השיב להם היכן מצינו שיזרוק הדם על הטמאים ויאכל הבשר לטהורים עד שיהיה גם הפסח כן והם עצמן היכן מצאו זה עד שאמרו לו למשה כן הוצרכו לומר שאמרו לו והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטמאים והבשר נאכל לטהורים הפסח שהוא קדשים קלים אינו דין שיזרק הדם על הטמאים והבשר יאכל לטהורים ואז נסתפק מרע"ה ואמר עמדו ואשמעה והה"נ שהיה להם לומר מאי שנא טומאת מת משאר טומאות שבכולן אע"פי שאינו ראוי לאכילת הפסח ליום י"ד כיון שהוא ראוי לערב שוחטין עליו וזורקין עליו את הדם ובערב הוא אוכל את הבשר אם טבל כבר שלא יהא מחוסר אלא הערב שמש ושנתן ג"כ קרבנותיו לב"ד אם היה מחוסר כפורים כדתנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני ואלו בטומאת מת אע"פ שחל שביעי שלו בי"ד כמו שדרשו בפרק הישן על ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למח' יכולין לעשות שאנו טהורין בערב אתה מונע אותנו מעשותו אלא דעדיפא להו לאקשויי מק"ו דחטאת שהם קדשי קדשים ואפי' הכי דמה נזרק על הטמאים והבשר נאכל לטהורים ק"ו לפסח שהוא קדשים קלים ובאה גזרת הכתוב על זה שהטמא מת שחל שביעי שלו בי"ד אף על פי שטבל והוזה עליו והרי הוא ראוי לאכול קדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני כדכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש בטמא מת הכתוב מדבר אי נמי הוא גופו מהכא נפקא מרבוי וטמא לנפש טמא מת דוקא הוא נדחה ולא בטומא' אחרת. אבל הראב"ד ז"ל דרך בהלכה זו דרך אחרת ואמר שאותם ששאלו למשה כבר שחטו וזרקו עליהם קוד' טבילה והזייה כי סברו שיעלה להם ולפיכך מנעם הכתוב ונדחו בפסח שני אבל אם היו טובלי' ומזין עליהם קוד' ששחטו וזרקו עליה' לא היו נדחים ואמר שהכתוב מעיד בזה שאמרו אנחנו טמאי' לנפש אדם ואם היה לאחר טבילה והזייה מה טומאה הוא בהו אע"פ שאין מזה ראי' גמורה דאיכא למימ' כיון שבאותה שעה לא היו יכולי' לאכול קדשי' היינו טומאתן ושייך בהו לומ' אנחנו טמאי' לנפש אדם. ויש לתמוה על הר"אבד ז"ל שאם כדבריו למה לא אמר להם שישחטו להם פסח אחר ויזרקו עליה' את הדם אחר שיטבלו ויוזו מכיון שיש להם תקנה בזה אבל הכריחם לעשו' פסח שני: