ככל חקותיו אלו מצות שבגופו שה תמים זכר בן שנה וככל משפטיו אלו מצות שעל גופו ממקום אחר כגון שבעה ימים למצה ולביעור חמץ. הרמב"ן ז"ל כתב שהוא טעות סופר וצריך להיות מצות שבגופו שה תמים זכר בן שנה שעל גופו צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו שחוץ לגופו מצה וביעור חמץ נראה שכך היה הכתוב בספרי שבידו אבל בספרי שלפנינו אינו כתוב בו אלא כלשון רש"י ז"ל לא פחות ולא יותר אך הסבר' נותנת שהנוסחא שבידו הוא הנכונה מפני שלפי הנוסחא שבידנו יקשה מהו זה שאמרו מצות שעל גופו כגון ז' הימים למצה ולביעור חמץ בשלמא מצה מצינן למימר שנקראה שעל גופו מפני שהיה נאכלת עמו אלא ביעור חמץ מה ענינו לקרבן פסח עד שיקרא שעל גופו ועוד אם מצה וביעור חמץ בכלל חקיו ומשפטיו היו נוהגים ג"כ בפסח שני שנא' בו כחקת הפסח וכמשפטו כן יעשה ואינו כן שהרי פסח שני מצה וחמץ עמו בבית גם אינו נוהג אלא יום אחד:
קריאה במקור
מזרחי · במדבר · פרק 9 · פסוק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Four commentaries on Rashi. Warsaw, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001276251
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 62103a377589362f5c44361d9bba27a1442b29bb53ad24c03366115d78258341