מזרחי · במדבר · פרק 5 · פסוק 18

ופרע סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. אע"פי שהפריעה בכל מקום הוא לשון גלוי והרב בעצמו כתב בפרשת כי תשא כי פרוע הוא מגולה נתגלה שמצו וקלונו כמו ופרע את ראש האש' וכאן פיר' אותו לשון סתירה אין זו סתירה דסותר את קליעת שערה דקאמר הכא לאו ממלת ופרע הוא דמפיק לה אלא מייתורא דהאשה דה"ל למכתב ופרע את ראשה דהא אאשה דלעיל מיניה קאי מאי האשה לרבות אף גופה בגלוי כדתניא בפרק קמא דסוטה ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מניין תלמוד לומר האשה אם כן מת"ל ופרע את ראש מלמד שהכהן סותר את שערה ופרש"י ז"ל ופרע לשון גלוי הוא בכל מקו' גופה מניין כדתנן מגלה את לבה סותר את שערה מרבה בגלויה שסותר את קליעתה:

בשער נקנור הוא שער העזר' המזרחי דרך כל הנכנסין. פרש"י ז"ל בפרק קמא דסוטה שהוא שער העליון שבחומה שבין עזרת ישר' לעזרת נשים ששם משקין את הסוטות מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו שער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בוהן ידם ומחוס' כפרה שנכנס לעזרה בכרת לפיכך לא קדשוה כדי שיוכל לעמוד בחלל השער ומפני שאם היה הכהן מוציא את דם האשה חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא הצריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאה במקצת שרי בה רחמנא ושם משקין את הסוטות דבעינן לפני יי' ונקרא שם השער ההוא נקנור מפני שהיה אדם גדול ששמו נקנור שהביא דלתות נחשת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער ונעשה בה נסים הרבה כדתניא בסדר יומא:

ונתן על כפיה כדי ליגעה אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה שם המיוחד על המים. כדתנן בסוטה בריש פרק שני היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידה כדי ליגעה ומה שאמר אולי תטרף דעתה ותודה ולא ימחה השם ולא אמ' כדי שתטרף דעתה ותודה ולא תבדק שהתור' חסה אפי' על עוברי רצונו ק"ו לעושי רצונו כדמפרש אבא חנן משום רבי אליעזר משום דההיא דאבא חנן אתיא כמאן דאמר משקה ואח"כ מקריב את מנחתה דהשת' ודאי משו' חסיון הוא דאי משום מחק המגילה הא אימחקה לה אבל רש"י ז"ל ס"ל כאידך תנא דאמר בתחלה מקריב את מנחתה ואחר כך משקה דפלוגתא היא בפרק היה נוטל וכן גלה דעתו אחר זה בפסוק והשקה את האשה וא"ת מאי שנא על כפיה דהכא מעל כפי אהרן ועל כפי בניו דמלואים דאלו התם דרשו אותו לתנופה שאמרו שניהם עסוקים בתנופה הבעלים והכהן הכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ואלו הכא דרשו אותו כדי ליגעה יש לומ' דהתם דין הוא שידרשו אותו לתנופה מדכתי' בתריה מיד והנפת דמשמע שבעודן על כפי אהרן הוא מניפן וע"כ לפרש ששניה' יחד עסוקין בתנופה אבל הכא דלא כתיב בתריה מיד והניף את המנח' אלא התחיל בהשקאת מי המרים ובשבועת האלה שמשביעה הכהן בעת ההשקאה ואח"כ אמר ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה דמשמע שאחר שלקח המנחה מידי האשה והיא בידו אז מניף אותה ולא בעוד' בידה על כרחך לומ' שלא נתנן מתחלה על כפיה אלא ליגעה:

המרים על שם סופן שהם מרים לה. בספרי ויהיה פי' מי המרים המים המרים וכמוהו בני שלשים ולא ידעתי למה הניח דברי אבוה דשמואל שאמר בגמרא צריך שיתן לתוך המים דבר מר מ"ט דאמ' קרא מי המרים שמרים כבר ופסק הרמב"ם ז"ל ונותן לתוכן דבר מר כגון לענה וכיוצא בה שנאמ' מי המרים ואולי מפני שאינו על פי פשוטו של מקרא כי רחוק הוא שישים בם דבר מר אחר שנמחק בם השם המפורש שעל ידו תבדק ועוד שא"כ זה שאמר ובאו בה המי' המאררי' למרים היה לו לומר ובאו בה המים המרים למאררים דדוחק הוא לומר שפי' מי המרים הוא על הדברים המרים שישים בתוכם ופי' המאררים למרים הוא להיות בפיה רעים ומרים: