מזרחי · במדבר · פרק 30 · פסוק 14

והם מפורשים במס' נדרי'. כגון שלא תטעום א' מכל המינים בין מאכל רע בין מאכל יפה אפי' לא טענה אותו המין מימיה קונם פלפלין או גלוסטין שאיני טועמת אפי' לא היה לה מימיה או שלא תשתה א' מכל מיני משקין בין משקה רע בין משקה טוב וכיוצא בהן שכולן ענוי נפש הן וכן דברים שאינם ענוי נפש והן דברים שבינו לבינה כגון שלא תכחול או שלא תתקשט הרי הוא מפר לה שנא' בין איש לאשתו אבל אם היו דברים שאין בהן לא ענוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה כגון נדרה שלא אתן מים לפני בהמתך ותבן לפני בקרך הרי זה אינו יכול להפר שכך שנינו בספרי לענות נפש למה נאמר לפי שהוא אומר הפר' את נדרה אשר עלי' שומע אני בין שיש בהם ענוי נפש ובין שאין בהם ענוי נפש ת"ל לענות נפש ולא שאין בהן ענוי נפש נדרים שבינו לבינה מנין ת"ל אלה החקים וגו' והרב לא הזכיר רק ענוי נפש בלבד כפי לשון המקרא הזה גם לא הזכיר האב אם דינו כדין הבעל שאינו מפר אלא דברים שיש בהם ענוי נפש או דברים שבינו לבינה בלבד או דין האב לחוד ודין הבעל לחוד. והרמב"ן ז"ל נתעורר בזה וכתב ולשון קצרה דבר הרב וכו' ושמא י"ל שהרב ז"ל לא רצה להזכיר ענין האב עם בתו אם דינו כדין הבעל אי לא משום דבפרקא בתרא דנדרים אמרו כל הנדרים והשבועות האב מפר שנ' ואם הניא אביה אותה כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום אבל הבעל אינו יכול להפר אלא נדרים ושבועות שיש בהן ענוי נפש שנ' לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו והם בדברים שבינו לבינה שנ' אלה החקים וגו' בין איש לאשתו וגו' ואלו בספרי שנו בין איש לאשתו בין אב לבתו הוקשו יחד מה הבעל אינו מפר אלא נדרי ענוי נפש ודברים שבינו לבינה אף האב כן והרמב"ם ז"ל פסק בפ' בתרא דנדרים והרמב"ן ז"ל נראה מדבריו שפוסק כבריית' דספרי והסמ"ג ז"ל כתב נפלאתי מאד על הבריית' של ספרי וכ' משם הרב רבינו יחיאל דבריית' דספרי מיירי בארוסה שמת בעלה ונתרוקנה רשות לאב אבל קודם שתתארס מפר כל נדריה ומפני המבוכה הזאת לא רצה הרב להזכיר האב: