מזרחי · במדבר · פרק 27 · פסוק 7

כן בנות צלפחד דברות כתרגומו יאות כך כתובה פרשה זו לפני במרום. לכאורה משמע שמה שכתוב כך כתובה פרשה זו לפני שהוא חולק על התרגום שהרי באמרו כך כתובה משמע שהוא מפרש מלת כן כמו כך ואונקלוס שתרגומו יאות משמע שאינו סובר שיהיה פי' כן כמו כך שאם כן היה לו לתרגומו כן כמו כן תעשה כאשר דברת כן תעביד כמה דמללת וכמו בלהטיה' כן בלחושיהן כן וכמו כן עשה את המנורה כן עבד ית מנרתה אבל שמא י"ל שמ"ש אחר מאמר כתרגומו יאות כך כתובה פרשה זו לפני הוא כדי לפרש לשון המתרגם שתרגמו יאות שרוצה לומר יפה תבעו בנות צלפחד שכך דרשו רז"ל כן בנות צלפחד דוברות כך כתובה פרשה זו לפני כי יאות כמו יאה דפרק כל המנחות לעשות הכתוב כך יאתה יאותו לנו שענינ' התרצו' בדבר והכונ' כדפי' הרד"ק וכן פרש"י גבי כן דברת שתרגומו יאות יפה דברת:

נתון תתן שני חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר. כדתנן בפ' יש נוחלין בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה בכור נוטל שני חלקים פרשב"ם חלק אביהן צלפחד שהיה בן עשרים מיוצאי מצרים שהבן הנכנס לארץ לא היה נוטל בשביל עצמו הואיל והוא לא היה מיוצאי מצרים בן עשרים וקסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ולא לבאי הארץ ואע"פ שיוצאי מצרים לא נכנסו לארץ שכלם מתו במדבר ולא נטלו חלק בארץ מיהו להכי אהני שאם יצאו ראובן ושמעון ממצרים ונולדו להם בנים במדבר ונכנסו לארץ לראובן בנים עשרה ולשמעון אחד יטול בן שמעון כנגד עשרה בני ראובן שהרי לראובן ושמעון נחלקה הארץ וזכו בני כל אחד בחלק אביהן וצלפחד יצא ממצרים ומת במדבר לפיכך נטלו בנות צלפחד חלק צלפחד אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שגם חפר מיוצאי מצרים היה וכשמת נטלו בניו חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים מלבד חלק עצמן שגם הם מיוצאי מצרים היו ובנות צלפחד קבלו חלק אביהן מנכסי חפר בשעה שנחלקו אחי צלפחד נחלת אביהם ביניה' דבת הבן במקום הבן היה לירש עם האחים ושהיה בכור נוטל ב' חלקים פי' צלפחד היה בכור והיה ראוי ליטול פי שנים עם אחיו בנכסי חפר ואע"פ שאין הבכור נוטל בראוי א"י מוחזקת הוא ליוצאי מצרים וכמו שהחזיק חפר בחלקו דמי ואפי' מת צלפחד מקמי חפר צלפחד יורש פי שנים בכל אשר ימצא לחפר ואע"ג דכשמת חפר לא היה צלפחד קיים אפ"ה בנותיו יורשות בכורת צלפחד בנכסי חפר כי היכי דיורשות חלק פשיטתו בנכסי חפר ומדאמרינן בגמרא והעברת זו חלק בכורה למדנו דצלפחד בכור היה והא דכתיב בדברי הימים ושם השני צלפחד לאו שני לאחים קאמר דהא לא איירי לעיל באחים כלל אלא בגלעד אבי חפר ובמכיר אבי גלעד ואיכא למימר דאגלעד קאי ומאי שני שני לגלעד כלומר בן בנו כדכתיב בן חפר בן גלעד הרי ג' חלקים נטלו בנות צלפחד ב' חלקים מחפר החלק של פשוט והחלק של בכורה וחלק צלפחד עצמו ומפני שאלה הג' חלקים באו להם ע"י שני גופות חלק צלפחד בעבור גופו וחלק פשיטותו וחלק בכורתו של צלפחד בעבור גופו של חפר כתב רש"י נתון תתן ב' חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר דהיינו חלק פשיטותו וחלק בכורתו בנכסי חפר אבל במתנית' דקתני ג' חלקים הוא מפני שהחלקים עצמו ג' היו והכל עולה בקנה א' א"ק היכי פרש"י להאי קרא אליבא דמ"ד ליוצאי מצרים והלא רש"י ז"ל כמ"ד לבאי הארץ ס"ל כדמשמע מהא דפי' לעיל גבי לאלה תחלק הארץ וגבי לשמות מטות אבותם ינחלו וה"ל לפרושי לקרא בחזרה וליטול בנכסי חפר דלמ"ד לבאי הארץ נתחלקה ולא ליוצאי מצרים מ"מ אית ליה חזרה שמחזירן לאבותיהם כל מה שנטלו וחוזרים ויורשים מאבותיהם כמשפט ויהי' פי' מאמר הזה למ"ד לבאי הארץ הכי למה יגרע שם אבינו צלפחד מתוך נחלתו שהיה לו לזכות עם אחיו בנכסי חפר אביו והלא אם היה לו בן או בן הבן בן כ' שנה כשנכנס לארץ היה נוטל הוא חלק אחד ובני חפר אחיו של צלפחד כל א' מהם חלק א' ואח"כ היו מחזרין מה שנטלו לחפר אביהם והי' מחלק אותם לכל בניו ואבינו שהוא בכור היה נוטל ב' חלקים ועכשיו שאין לו בן למה לא נקום אנחנו תחת אבינו ליטול החלק הראוי לו בנחלת חפר אע"פ שאין לנו ליטול חלק אבינו שכבר מת ובן אין לו ליטול חלק מבאי הארץ ועוד קשה דמדברי רש"י משמע דמנתון תתן ב' פעמים הוא דמפיק להו לכולהו בין חלק אביהן בין חלק דודן וא"כ דברי רש"י דלא כמאן דתניא נתון תתן להם זו נחלת אביהן בתוך אחי אביהן זו נחלת אבי אביהן והעברת את נחלת אביהן להן זו נחלת בכורה ר"א בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהן נטלו שנא' נתון תתן ואי כת"ק האי איהו לא מפיק מנתון תתן אלא נחלת אביהן בלבד אבל נחלת אחי אביהן מבתוך אחי אביהן הוא דמפיק לה ואי כר"א בן יעקב דדרי' מנתון תתן אף חלק אחי אביהן הא רש"י לא מפיק מיניה אלא חלק אביהן וחלק אבי אביהן בלבד לא חלק אחי אביהן דבשלמא אחלק בכורתו דלא מפיק מיניה לא קשיא דאיכא למימר כיון דחלק בכורתו נמי מחלקו עם אחיו בנכסי חפר הוא לא הוצרך להזכירו אלא חלק אחי אביהן שאינו מנכסי חפר מא"ל ושמא י"ל אי משום הא לא קשיא דאיכא למימר דרש"י ז"ל כר"א בן יעקב ס"ל דדריש כפל דנתון תתן והא דלא מפיק מיניה אף חלק אחי אביהן משום דאף חלק אחי אביהן מכח חפר קא אתי דכשמת אחי אביהן ובאו האחין הקיימין ובנות צלפחד לחלק בנכסי המת מכח חפר הן באין שנחלת המת חזרה לחפר ומחפר נטלו כל האחין וגם בנות צלפחד נטלו חלק אבי אביהן המת מ"מ קושיא קמייתא במקומה עומדת ושמא י"ל דרש"י ז"ל לישנא דבריתא נקט בלישניה אע"ג דההיא ברייתא אתיא כמ"ד ליוצאי מצרים ולאו משום דא"ל כותיה אלא דמינה מצי למדרש למאן דאמר לבאי הארץ נתון תתן ב' חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה שאותן החלקים שנטלו בני חפר שהיו באי הארץ החזירו כולן לחפר שהיה מיוצאי מצרים כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו ונמצא כאילו זכה חפר בכל החלקים ההן וחזרו וירשו ממנו כל בניו צלפחד ירש שני חלקים לפי שהיה בכור וכל אחיו איש איש ירש חלק א' הרי לבנות צלפחד ב' חלקים של אביהם בנכסי חפר ועל אותן הב' חלקים כתב קרא נתון תתן ורש"י נקט בלישניה חלק אביהן וחלק עם אחיו בנכסי חפר כל' הבריתא ואין כונתו לומר רק שני חלקים אביהן עם אחיו בנכסי חפר אבל מצלפחד עצמו לא נטלו כלום שהרי לבאי הארץ נחלקה הארץ ולא ליוצאי מצרים וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בני' הנכנסי' לארץ עד שיחזירו לו חלקיהם שנטלו בארץ וצ"ע:

והעברת לשון עברה הוא במי שאינו מניח בן ליורשו פי' שהקב"ה מתמלא עברה על מי שאינו מניח בן ליורשו. כך מצאתי בקצת נוסחאו' א"נ עברה הי' לו להקב"ה על אותו האיש ולפיכך לא זכה שיניח בן ליורשו:

שלא תסוב נחלה לא נצטוה אלא לאותו הדור בלבד. פי' וא"ת מאי על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט דקאמר והא כתיב לא תסוב נחלה ממטה למטה אחר שאין רשות לבת היורש נחלה להנשא לשבט אחר כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה אחר השיב ואמר שאזהרת לא תסוב נחלה לא היתה אלא לאותו הדור אבל בשאר הדורות יכולה להנשא לאיזה שבט שתרצה ובעבור שאר הדורות אמר על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט וטעם האזהרה הזאת באותו הדור בלבד ולא בשאר הדורות הוא מפני שעדיין לא חלקו את הארץ ואם היתה נשאת הבת היורשת נחלה לשאר השבטים היו התחומין של שבטים קודם חלוקן מתערבין זה בזה ע"י הבנות אבל לשאר הדורות שכבר לקח כל שבט התחום שלו והכיר כל שבט ושבט נחלתו לא הקפידה תורה בזה כמו שכ' הרמב"ן ז"ל ונכון הוא: