מזרחי · שמות · פרק 4 · פסוק 26

וירף המלאך ממנו אז הבינה שעל המילה בא להרגו. לא הבנתי מאמר הרב בזה כי אם כיון לומר שבעת שהיה בולעו מראשו עד ירכיו וחוזר ובולעו מראשו ועד אותו מקום לא הבינה שבא להרגו אלא חשבה שבא להורות לו שימול בנו בלבד וכשהרף ממנו אז הבינה שבא להורגו על שלא מל אוחו איך הבינה ממה שהרף ממנו שבא להורגו דילמא לא בא אלא להורות לו שימול את בנו וכשראה שלקחה צפור' צור ותכרות את ערלת בנה מיד הרף ממנו והלך לו עוד אחר שלא הבינה שבא להרגו אלא ממה שהרף ממנו למה אמרה טרם שהרף ממנו הורג אישי אתה לי ואם כיון לומר שבע' שהיה בולעו מראשו עד ירכיו הבינ' מיד שבא להרגו אבל לא ידעה למה וכשראתה שתכף שכרתה את ערלת בנה מיד הרף ממנו אז הבינה שבעבור המילה בא להרגו למה אמר על בנה קודם שהרף ממנו הורג אישי אתה לי והלא לא הבינה שמסב' מילתו בא להרגו אלא אחר שהרף ממנו ועד שהוא עצמו כתב שמהבליעה שהיה בולעו מראשו ועד ירכיו הבינה שבשביל המילה הוא ולכן ותקח צפורה וכו':

ואנקלוס תרגום דמים על דם המילה. גם בזו אני נבוך שאם פירו' אנקלוס בחתן דמים למולות הוא על דם המילה כמו שפי' הרב את דברי ואם כן זה שאמר אתחייב חתנא קטול מהיכא מפיק לה ועוד אם הוא על דם המילה תרי זימני חתן דמים למה לי וגם לפרש"י שפי' תרויהו על דמי ההריגה תרתי למה לי לכן עכ"ל שאין פירו' אנקלוס בחתן דמים למולות על דם המילה כמו שחשב רש"י ז"ל אלא בדמי הריגה ולולא דמא דמהולתא דקאמר אינו אלא פירוש מלת למולות כלומר היה חתני חתן דמים פי' בן הריגה לולא דם המולות אבל בחתן דמים אתה לי לא הזכיר אנקלוס קטול כמו שהזכיר פה אלא דם המילה משום דדמים דהתם בדמי מילה קמיירי ולא בדמי הריגה וזהו ההפר' שבין תתן דמים אתה לי ובין חתן דמים למולות אלא שמאמרו אתיהב חתנא לנא משמע שלולי זה אתחייב חתנא קטול והדרא קושיא לדוכתא וצ"ע: