מזרחי · שמות · פרק 4 · פסוק 24

ויהי משה בדרך במלון. פי' ואיננו כמו ויהי בימים הרבים ההם ויהי בימי אמרפל וביוצא בהם שמלת ויהי מורה בם על העניין כי אחריו ויפגשהו והכנוי שב בהכרת אל הנזכר למעלה הרמוז במלת ויהי והוא משה ובזה הכריע לדעת רבי יהושע בן קרחה ור' יוסי שאמרו ויבקש המיתו למשה ולא כרשב"ג דאמר לתינוק:

ויבקש המיתו למשה. כר' יהושע בן קרחה וכרבי יוסי דאמרי בפ' ד' נדרים ויבקש המיתו למשה ולא כרשב"ג דאמר לא משה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנ' כי חתן דמים אתה לי מי קרוי חתן הוי אומר זה תינוק משום דמלת ויהי דלעיל מיניה וכנוי ויפגשהו המורים על משה הנז' לעיל יכריח שיהיה כנוי המיתו שב על משה לא על התינוק שלא נזכר כלל:

ומפני מה נענש שנתעסק במלון תחלה. כדתניא בפרק ד' דנדרים ותימה דמהכא משמע שכוונתו היתה למול את בנו מיד אחר עסק המלון ואפ"ה נענש מפני שהקדים עסק המלון לעסק המילה ומרישא דברייתא דקתני חס ושלום לא נתרשל אלא אמר אם אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק עד ג' ימים כו' משמע שהיתה כוונתו שלא למול אותו אלא אחר שילך במצרים וקשיא רישא אסיפא. ושמא י"ל דה"ק אחר שלא היה אפשר שימול קודם שילך במצרים דבין כך ובין כך איכא מכשול בדבר למה נענש על שלא מל והשיב ואמר מפני שנתעסק במלון תחלה וכבר היה קרוב למצריים ויכול היה למול ולהביאו למצריים בלא סכנה ובשביל שנתעסק במלון תחלה והניח המילה שתהיה באחרונה בלכתו למצרים נענש וכן פי' הרב רבי אליעזר ממיץ בפי' נדרים גם בפי' מפרש אחר לא נזכר שמו. אך קשה היאך התיר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד והלא עדיין לא נתנה התורה דכתיב בה וחי בהם ולא שימות בהם עד שיתיר במקום סכנה ואף על פי שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה כדאיתא ביומא דנפקא לן מוישמור משמרתי אפילו ערובי תבשילין ומסתמא מסר אות' לבניו אחריו כמו שדרשו גבי וירא את העגלות שרמז לו שהיה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשפירש הימנו הוה מצי להחמיר על עצמו לקיים גם המצות שאינן מכלל הז' מצות שנצטוו בהן בני נח אע"פ שעדיין לא נצטוו בהן אבל להתיר המילה שנצטוו עליה במקום סכנה שעדיין לא נתנה התורה להתיר במקום סכנה מי מצי להקל. ושמא יש לומר דהאי קולא קולא דאתיא לידי חומרא הוא שיותר טוב לבעל מצוה אחת במקום סכנה שיקיי' כל המצו' ממה שיקיי' מצוה אחת ויבטל כל המצות: