מזרחי · ויקרא · פרק 19 · פסוק 13

לא תעשוק זה הכובש שכר שכיר. בת"כ דכל לשון עשק כבישת שכר שכיר הוא כדפרש"י בפרק איזהו נשך גבי מילתיה דרבה דאמר למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית לאו בגזל לאו באונאה ומצריך להו לכולהו ואומר שם חדא מחדא לא אתייא תיתי חדא מתרתי לא ליכתוב רחמנ' לאו בגזל ותיתי מהנך במה הצד השוה שבהן שגזלו אף אני אביא גזל אמרי אין הכי נמי אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר דלא מטא לידיה ולא מחסרא ליה ופריך כובש שכר שכיר בהדיא כתיב ביה לא תעשוק שכר עני ואביון ומשני לעבור עליו בשני לאוין והדר פריך ולוקמה ברבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין ומשני דבר הלמד מענינו ובענינא דשכירות כתיב ופרש"י בעניינא דשכירות כתיב לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עשק כבישת שכר שכיר הוא:

לא תלין לשון נקבה מוסב על הפעולה. לא תי"ו הנוכח שאם כן יהיה פועל יוצא ולא מצאנו המלה הזאת בשום מקום יוצאת אפי' בפועל הכבד וילן שם בלילה בצוארו ילין עוז וילינו שם כי ברחוב נלין אלא בפסוק ערום ילין מבלי לבוש ויותר טוב הוא שיהיה מוסב על הפעולה שיהיה עומד כחביריו:

עד בקר בשכיר יום הכתוב מדבר שיציאתו מששקעה החמה וזמן גבוי שכרו כל הליל' כו'. בפ' המקבל דתנו רבנן מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה פי' שכל הלילה הוא זמן גבייתו בין לענין שבועה שתקנו לו חכמים שכיר בזמנו נשבע ונוטל בין לענין שאינו עובר עליו משום לא תבא עליו השמש ת"ל לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנ' ביומו תתן שכרו לא תבא עליו השמש ופריך בגמרא ואימא איפכא דקר' דלא תלין בשכיר לילה ולא תבא בשכיר יום ומשני שכירות אינה משתלמת אלא בסוף כדאמרינן בפרק איזהו נשך כשכיר שנה בשנה שכירות שנה זו משתלמת בתחלת שנה אחרת אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע החמה וכי כתיב לא תבא עליו השמש ע"כ בשביל ליל' תוקמי' שנשתעבד לו לבקר משכלת' שכירותו וכן לא תלין נמי לא תוקמיה בשכי' ליל' דהא לא משתעבד ליה עד הבקר: