מזרחי · ויקרא · פרק 19 · פסוק 11

לא תגנובו אזהרה לגונב ממון אבל לא תגנוב שבי' דברו' אזהר' לגונב נפשו' דבר הלמד מענינו דבר שחייבי' עליו מיתת ב"ד. פי' ומכיון דלא תגנוב די' הדברות הוא אזהרה לנוגב נפשות עכ"ל דלא תגנובו אזהרה לגונב ממון דאל"כ תרתי למה לי ויש לתמוה למה לא הביא הראיה של לא תגנובו מדבר הלמד מענינו דבר שחייבי' עליו ממון כדתני' בפרק אלו הן הנחנקין לא תגנובו בגונב ממון הכתוב מדבר אתה אומר בגונב ממון או אינו אלא בגונב נפשות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתיב מדבר בממון אף כאן בממון אבל הוצרך להביא ראייתו מלא תגנוב:

ולא תכחשו לפי שנ' וכחש בה משלם קרן וחומש למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תכחשו ולא תשקרו לפי שנ' ונשבע על שקר ישלם קרן וחומש למדנו עונש אזהר' מנין ת"ל לא תשקרו. בתורת כהנים ומייתי לה בפרק הגוזל קמא ואין בנוסחא ההיא רק לפי שנאמ' וכחש בה למדנו עונש אזהרה מנין ואלו בנוסחאות של רש"י כתוב לפי שנאמר וכחש בה משלם קרן וחומש למדנו כו' ונ"ל שהיא נוסחא משובשת שהרי בפרק הגוזל קמא גבי רישא דברייתא דקתני לפי שנאמר וכחש בה למדנו עונש אמרו מאי לאו לעונש כפירת ממון פי' דאיעניש בשביל שכפר בממון אף על גב דלא אישתבע לחייבו באונסי' כדמשמע מוהשיב את הגזילה דכתיב בתריה דמשמע דקמה ליה ברשותיה עד דעביד השבה וזהו עונשו שיהיה כשומר שכיר ופי' ונשבע על שקר או נשבע כדכתיב בתריה או מכל אשר ישבע שאז יתחייב חימש ואשם ומשני לא לעונש שבועה פי' דהאי עונש דענשיה קרא להתחייב באונסין משום שבועת שקר הוא אבל אי לא אישתבע לא ופי' ונשבע בשנשבע דוק' ופי' או מכל אשר ישבע דבתריה לרבויי תשומת יד ודכתיה ופריך והא מדקתני סיפא ונשבע על שקר למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תשקרו מכלל דרישא דלא אישתבע הוא וענשו לחייבו באונסין אבל התשלומין אינן אלא הקרן לבדו אבל עונש דאישתבע הוא קרן וחומש ואשם ומשני אמרי אידי ואידי דאישתבע כאן שהודה כאן שבאו עדים אתו עדים חייב באונסין אודויי אודי חייב בקרן וחומש ואשם פירוש לעול' אימא לך רישא וסיפא בדאישתבע קמיירי ודקשיא לך אם כן תרי זימני דעונש שמענו אזהרה מנין דרישא וסיפא למה לי איכא למימר אע"ג דרישא וסיפא בדאישתבע קמיירי מ"מ עונשייהו תרי מיני הוו עונש דרישא לחייבו באונסין אבל התשלומין קרן לבדו הוא מכיון דלא הודה אלא שהעדים מעידים עליו ועונש דסיפא הוא בקרן וחומש ואשם מכיון שהודה על חטאתו דהא חומש ואשם לכפרה הן באים וכל זמן שלא הודה לאו בר כפרה הוא ומשום הכי צריכי שני אזהרות הרי לך בהדיא דבין למאן דמוקי רישא בלא אשתבע וסיפ' בדאשתבע ובין למאן דמוקי רישא וספ' באישתבע עונש דרישא אינו אלא לשלם קרן לחודיה ולחייבו באונסין אבל חומש לא ואיך כתב רש"י לפי שנאמר וכחש בה משלם קרן וחומש הילכך עכ"ל דנוסחא זו משבשתא היא וצריך לגרוס וכחש בה למדנו עונש אזהרה מניין כמו שהוא בגוסחא של ת"כ ובנוסחא של פרק הגוזל קמא ומה שלא הביא הברייתא של לא תגנובו דתני' בתורת כהנים לא תגנובו מת"ל לפי שנאמר הגנבה שנים ישלם למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל לא תגנובו כמו שהביא הברייתא של לא תכחשו והברייתא של לא תשקרו לא מצאתי בו טעם אבל מצאתי כתוב בתוספות גבי מאי לאו עונש דממון תימה בממון מה שייך לומר לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר דבשלמא בעונש שבועה דהיינו קרבן שייך דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלית בהו לאו אף על גב דאיכ' כרת ומה שאמר תלמוד לומר לא תשקרו אע"פ שאין זה מורה בנשבע על שקר כבר פרש"י בפ' הגוזל קמא לא תשקרו דהיינו אזהרת שבועת שקר דסמיך ליה לא תשבעו בשמי לשקר ומלא תשקרו נפק' לן דבשבועת כפירת ממון משתעי כדכתיב איש בעמיתו כמו וכחש בעמיתו בפקדון: