מזרחי · ויקרא · פרק 6 · פסוק 11

לרבות בעלי מומין למחלוקת. בח"כ פי' שחולקין את המנחה בהדי תמימין חלק כחלק דאי מקרא דלחם אלהיו מקדשי הקדשים יאכל ה"א דוקא לאכילה הוא דשרי לאכול קדשים אבל לחלק עם התמימים כיון דלאו בני הקרבה נינהו לא קמ"ל קרא דכל זכר לרבויינהו אף במחלוקת באם אינו עניין לאכילה וכן שנינו בזבחים בפרק טבול יום הבעלי מומין בין בעלי מומין קבועין בין בעלי מומין עוברין חולקין ואוכלין אבל לא מקריבין והא דקתני כל שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר חוץ מב"מ דרחמנא רבייה כל זכר לרבות ב"מ ואם תאמר אימא כל זכר לרבות טבול יום למחלוקת שאע"פ שאינו ראוי באותו יום לעבודה חולק עמהם ואוכלו לערב אלמה תנן טבול יום ומחוסר כפורים אין חולקין בקדשים לאכול בערב כבר תרצו בגמרא בפרק טבול יום מסתברא בעל מום הוה לן לרבויי שכן אוכל אדרבה טבול יום הוה לן לרבייי דלאורתא מיהת חזי אף לעבודה כגון הקטר חלבים השתא מיהת לא חזי רב יוסף אמר לרבות טבול יום לחלוקה לא מצית אמרת דמכדי הא אוקימנא מאי יאכלנה יחלקנה לכתוב רחמנא יחלקנה מאי יאכלנה שמע מיניה ראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק:

כל אשר יגע וגו' קדשים קלים או חולין שיגעו בה ויבלעו ממנה יקדש להיות כמוה שאם פסולה יפסלו ואם כשרה יאכלו כחומר המנחה. כדתניא בת"כ כל אשר יגע בהם יקדש יכול אף על פי שלא בלע ת"ל בהם עד שיבלע יקדש להיות כמוה אם פסולה תפסל ואם כשרה תאכל כחומר שבה פי' אם האוכל של חולין או של קדשים קלין שנגע במנחה ובלע ממנה נדון כמוה ממש שאם היתה פסולה גם האוכל הנוגע בה פסול דהיינו במקום נגיעתו ולא כולו כדתניא בת"כ יכול אפילו נגע במקצתו יהא כולו פסול תלמוד לומר כל אשר יגע יקדש הנוגע פסול הא כיצד נוטל מקום הבליעת ואם היתה כשרה גם האוכל הנוגע בה כשר אלא שנדון כחומר שבה דהיינו שיאכל לפנים מן הקלעים ליום ולילה עד חצות דמנחה קדש קדשים היא ואינה נאכלת אלא ליום ולילה כחטאת וכאשם שהם נאכלין ליום ולילה כדנפקא לן מקרא דבשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר ודרז"ל יש כאן רבוים הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזר וחגיגת י"ד שיהו כולם נאכלים ליום ולילה כדתניא בת"כ וכתבה רש"י בפסוק ובשר זבח תודת שלמיו: