מזרחי · ויקרא · פרק 6 · פסוק 14

מורבכת חלוטה ברותחין כל צרכה. בעודה בצק ואחר חליטתה אופה אותה בתנור כדכתיב בה תופיני מלשון אפיה ואחר כך חוזר ומטגנה במחבת כדכתיב בה על מחבת בשמן חעשה חלוטה ברותחין תחלה כל צרכה כדכתיב מורבכת תביאנה שפירושו לחם חלוט ברותחין כל צרכו כדתניא בת"כ תעשה מורבכת מלמד שהיא נעשתה ברותחין כל צרכה ואחר כך אופה אותה בתנור כדכתיב בה תופיני אחר מורבכ' תביאנה שפירושו אפיה בתנור ואחר כך מטגנה במחבת כדכתיב בה על מחבת בשמן תעשה ואף על גב דקרא דעל מחבת הוא קודם הרביכה והאפיה מכל מקום מדכתיב בה לשון תופיני שפירושו תאפה נא כדתניא בת"כ אליבא דת"ק ופירוש נא חיה כמו אל תאכלו ממנו נא למדנו שכשיאפנה בתנור תהא נא ולא מטוגנת אם כן הטגון הוא אחר האפיה וכיון שהאפיה אחר החליטה כדכתיב מורבכת תביאנה ואחר כך תופיני למדנו שהחלוטה קודמת לאפיה והאפיה קודמת לטגון ואם תאמר כיון דמלשון תופיני שפירושו תאפה נא משמע שאין הטגון קודם האפיה תידוק מינה נמי שאין החלוטה קודם האפיה י"ל שהחלוטה אינה מוציאה מידי חיה שכל זמן שלא נאפה בתנור או נטגן בשמן עדיין חיה מקריא ושם נא עליה כדפירש רבינו ישעיה הראשון ז"ל:

תופיני אפויה אפיות הרבה שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת. גם פה נהג רש"י כמנהגו להניח מדרשי רז"ל וללכת אחר פשוטו של מקרא מפני שאין המדרש הזה מתיישב אחר פשוטו של מקרא שהרי בת"כ נחלקו רז"ל בפי' המלה הזאת דתני' תופיני תופינה נא רבי אומר תופינה רכה רבי דוסא אומר תופינה נאה ורש"י ז"ל פי' דלא כמאן וכן מצאתי לרבי' ישעיה הראשון בפירוש ת"כ שאחר מדרשי רז"ל בפי' המלה הזאת למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כתב ופשט המלה הוא כדפירש המורה בפרשת תופיני אפויה אפיות הרבה כו' וכך פירשה גם הרד"ק ז"ל בשרש אפה אבל רבינו הלל ז"ל גורס במקום רכה רבה ואמר כלומר תאפנה הרבה אפיות דאית ליה נא ואית ליה נאה דלכתחלה תאפנה נאה בלא שמן ולא כל צרכה והדר מטגנה בשמן ועדיין היא נא והדר חוזר ואופה כל צרכה והוא דומה קצת לפרש"י ולפי זה אין פירושו של רש"י לפי פשוטו של מקרא אלא אליבא דרבי:

מנחת פתים מלמד שטעונה פתיתה. אף על גב דמקרא מלא הוא אמר זה לאפוקי מדרבי שמעון דאמר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בהן קמיצה אין בהן פתיתה וקרא דמנחה הא לרבות כל המנחות לפתיתה דתנא בת"כ מוקי לה במנחות של ישראל שיש בהן קמיצה שהן מנחת מאפה ומנחת מרחשת דלא כתיבא בהו פתיתה לא למנחת כהנים ולא למנחת כהן משיח שאין בהן קמיצה אך קשה ור"ש היכי מוקי קרא דתופיני מנחת פתים דמשמע שטעונה פתיתה וכבר הקשה זה גם רבינו ישעיה הראשון ז"ל בת"כ וליכא למימר דאין בהן פתיתה דקאמר ר' שמעון היינו שאינו מבדיל הפתיתין לגמרי כמו במנחות ישראל שיש בהן קמיצה אבל לעולם כופל האחד לשנים והיינו מנחות פתים דכתיבא בקרא דאם כן היינו ת"ק דתניא פתות יכול שתים ת"ל פתים יכול יעשנה כפרורין תלמוד לומר אותה אותה לפתים ואין פתים לפתים מכאן אמרו מנחות ישראל כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחות כהנים כופל א' לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כהן משיח מכפלה רבי שמעון אומר מנחות כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה ושמא י"ל דאין בה פתיתה דקאמר ר"ש היינו שלא יכפל האחד לשנים וב' לארבעה דומיא דמנחות ישראל דכתיב בהו פתות ופתים ופליג את"ק דאמר מנחות כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ובא רבי שמעון ואמר שבין מנחות כהנים בין מנחת כהן משיח איני כופל אלא האחד לשנים ולא שנים לד' דהכא לא כתיבא בה אלא פתים לחודיה ומנחות כהנים דיינינן להו כמנחות כהן משיח מכיון שכלן אין בהן קמיצה ומה שכתב במנחת מחבת מנחה היא ודרז"ל לרבות כל המנחות לפתיתה שכופל האחד לשנים ושנים לד' דומיא דמנחת מחבת דכתיב בה פתות ופתים מוקי לה למנחות ישראל שהן מנחת מאפה ומנחת מרחשת ולפי זה לא ידעתי כונת רש"י ז"ל שאמר מלמד שטעונה פתיתה דהא אין לפרשו לא לענין הבדלה ולא לענין כופל אחד לשנים ושנים לד' ואם כן רש"י דלא כמאן שהרי במנחת כהן משיח כ"ע מודו דאינו מבדיל ולא כופל א' לשנים ושנים לארבעה כדקתני בברייתא בהדיא ושמא י"ל שמפני שלא נכתב בפירוש שיעשה המנחה הזאת פתים כמו שכתוב במנחת מחבת פתות אותה פתים אמר דמדקרייה רחמנא מנחת פתים למדנו שטעונה פתיתה ושוב אין צריך לכתוב בה שיפתות אותה: