מזרחי · ויקרא · פרק 6 · פסוק 15

המשיח תחתיו מבניו המשיח תחתיו. כי תחתיו לא יאמר אלא על איש במקום איש זה תחת זה ולכן מלת תחתיו דבקה עם מבניו שמורה על איש לא עם המשיח אלא שהוא מהופך מבניו תחתיו:

כליל תקטר אינה נקמצת להיות שיריה נאכלים אלא כולה כליל. הוצרך לפרש זה אע"פ שנראה כמבואר מן הכתוב כדי שלא יחשוב חושב שגם זו נקמצת היא ושירי' נאכלים כשאר מנחות של ישראל ויהיה פי' כליל כל המנחות ופירש תקטר הקומץ שלהן כאלו אמר שכל המנחות יוקטר הקומץ שלהן לפיכך פי' שמלת כליל שבה אל המנחה הזאת כאלו אמר כולה תקטר ואמר כולה כליל במקום כליל תקטר מפני שפירש כליל עולה כמו וכליל על מזבחך שפירושו העולה הנשרפת כולה תהיה על מזבחך ובאמרו כולה כליל כאמרו כולה תקטר וכן כתוב אחר זה וכל מנחת כהן כליל תהיה שפירושו תקטר כולה ולא יהיו לה שיריים כלל כאילו אמר כל מנחת כהן כליל תקטר:

וכן מנחת כהן של נדבה. תקן בזה שני עניינים הא' שהוסיף מלת וכן כי לולא זה נראה שמנחת כהן מתחלפת ממנחת כהן משיח וזה לא יתכן שהרי גם זו כליל היא כמנחת כהן משיח גם הוסיף של נדבה כי לולא זה משמע אבל כל שאר מנחת כהן היא באופן אחר ואין הדבר כן שהרי שניהם כללי ואין בין זו לזו אלא שהעליונה חובה וזו נדבה:

כליל תהיה כולה שוה לגבוה. כי פי' כליל כולה ומפני שאינו כתוב פה מלת תקטר כמו בעליונה ואינו מובן מזה אם כולה לשריפה או כולה לאכילה פי' כולה לגבוה דהיינו לשריפה ומה שלא אמר תהיה לגבוה לבד והיה די שיובן מזה שהיא לשריפה אבל אמר תהיה שוה לגבוה הוא מפני שהמובן ממלת כולה הוא שתהיה שוה כולה על אופן אחד ומאמר לגבוה אינו מובן אלא ממלת וכן מנחת כהן שפי' שגם היא תהיה כולה לגבוה כמו העליונה שאם היה אומר תהיה לגבוה היה נראה שמלת לגבוה חסרה מן המקרא א"נ מדכתיב בתריה לא תאכל: