מזרחי · ויקרא · פרק 25 · פסוק 9

לשון הכרזה. לא העברה ביד בפרק קמא דר"ה:

ביום הכפורים ממשמע שנאמר ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור לחדש א"כ למה נאמר בעשור לחדש אלא לומר לך תקיעת בעשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת שופר של ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד בלבד. בתורת כהנים והה"נ דהוה מצי למימר ממשמע שנאמר בעשור איני יודע שהוא ביום הכפורים מת"ל בי"ה לומר לך תקיעת י"ה דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בב"ד בלבד שזהו ע"פ סדר המקרא אלא דעדיפא ליה למעוטי אחד לחדש שהוא מספר ימים מעשור שהוא מספר ימים מלמעט ר"ה מיום הכפורים ואם תאמר למה לי קרא מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטה והא תנא דבי שמואל כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאו תקיעת שופר ורדיית הפת שהן חכמה ואינן מלאכה שהן מותרין מן התורה דכי ה"ג פריך תלמודא בריש פרק י"ט של ר"ה ומשני מדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה כדרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו מי שאינו בקי וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים יש לומר אין הכי נמי דלא צריך קרא למעוטא דתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה אלא דאסמכוה רבנן למלתייהו אקרא דרך אסמכתא בעלמא וא"ת בשלמא ההיא דריש פרק י"ט של ר"ה דמפיק איסור תקיעה בשבת מקרא דזכרון תרועה מצינן למימר אסמכתא בעלמא הוא אבל עיקר המדרש הזה הוא כמו שדרשו אותו לזכרונות ושופרות אלא איסור תקיעת שופר בר"ה בשבת בכל מקום דמפיק לה מייתורא דבעשור אם הוא אסמכתא בעלמא ייתורא דבעשור למאי אתא ועוד זכרון נמי למה לי הא דרשא דזכרונות ושופרות נמי אינו אלא אסמכתא בעלמא דהא מלכיות ושופרות מדרבנן הן ולא מדאורייתא שהרי בפרקא בתרא דר"ה בברייתא דמצוה בתוקעין יותר מן המברכין כו' הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום המברכין הקשו בגמרא פשיטא הא דאורייתא והא דרבנן ושמא יש לומר דהא דכתיב זכרון תרועה כאילו אמר יום תרועה ואמר בלשון זכרון להורות שבהריענו בשופר ביום ההוא יהיה לנו לזכרון לפני השם כמו שנאמר ותקעתם בחצוצרות והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם כדפירש הרמב"ן ז"ל והא דכתיב בעשור לחדש ביום הכפורים חד מינייהו קאי אוהעברת שופר תרועה וחד מינייהו קאי אתעבירו שופר בכל ארצכם כאילו אמר והעברת שופר ביום הכפורים ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם או והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש בחדש השביעי בעשור לחדש תעבירו שופר בכל ארצכם כי אין הבדל בין מאמר בחדש השביעי בעשור לחדש ובין מאמר ביום הכפורים רק שכפל הדבור בעבור מאמר בכל ארצכם אבל רז"ל דרשו והעברת שופר תרועה לפשוטה לפניה והעברת ואחר כך תרועה ותעבירו שופר לפשוטה לאחריה שופר תרועה ואחר כך תעבירו ולפי זה יהיה בחדש השביעי בעשור לחדש וביום הכפורים שניהם יחד דבקים עם והעברתם ועם תעבירו כאילו אמר והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים תעבירו ולפי מדרשם זה אמרו אם כן בחדש השביעי בעשור לחדש למה לי הרי כבר כתוב ביום הכפורים ואנא ידענא דבחדש הז' בעשור לחדש הוא כדכתיב בפרשת אמור אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא אבל לפי פשוטו של מקרא אין כאן יתרות כלל כי שניהם צריכים כל אחד לעצמו כדפרש"י: