מזרחי · ויקרא · פרק 4 · פסוק 12

מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות ובבית העולמים חוץ לעיר. כמו שפירשוהו רז"ל במסכת יומא ובסנהדרין והוא שנויה בת"כ דתניא והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות אי יכול חוץ למחנה אחת כשהוא אומר בעדה אל מחוץ למחנה שאין תלמוד לומר שכבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון אם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר בדשן אל מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שלישית פי' ג' מחנות הן מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל מפתח העזרה ולפנים מחנה שכינה ומפתח הר הבית עד פתח העזרה מחנה לויה ומפתח ירושלים ולחוץ הוא חוץ מן העיר וחוץ לג' מתנות כשהוא אומר בכהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה הרי מחנה אחת כשחזר ואמר בפרשה שאחריו והוציא את הפר מחוץ למחנה דלא הוה צריך למכתביה דכיון דכתיב ביה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון שהוא פר כהן משיח ושריפת פר כהן משיח מחוץ למחנה הרי גם זה מחוץ למחנה מה תלמוד לומר מחוץ למחנה מן מחנה למחנה והרי כאן מחנה שניה וכשחזר וכתב עוד בפרשת צו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה דלא היה צריך למכתביה דמכיון דכתיב ביה והוציא את הדשן ומקום שפך הדשן מחוץ למחנה כדכתיב בפר כהן משיח אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן הרי גם זה מחוץ למחנה מה תלמוד לומר מחוץ למחנה מן מחנה זה על מחנה השנית והרי כאן מחנה שלישית ומכאן לכל הנשרפים שהן חוץ לשלש מחנות דהיינו בהר המשחה:

אל שפך הדשן מקום ששופכין בו דשן המסולק מן המזבח כמו שנאמר והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה. פירוש מקרא קצר הוא וראוי להיות אל מקום שפך הדשן כי לא היו שורפין הפר על שפיכת הדשן רק על מקום ששופכין אותה ואחר כך אמר דשן המסולק מן המזבח פירוש ואי זה דשן הוא המסולק מן המזבח שהוא הדשן הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה וזהו ששנינו בפ"ב דמסכת תמיד ותפוח היה באמצע המזבח פעמים עליו כשלש מאות כור דרך גוזמא ופירש הרמב"ם ז"ל שבאמצע המזבח במקום המערכה היו צוברין את האפר ועושין מן הכל כמין כרי ונקרא תפוח מפני שהיה כדמות תפוח והוא הכתוב עליו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וזהו שרמז רש"י באומרו שנאמר והוציא את הדשן לא הדשן המסולק מן המאוכלות הפנימיות שהוא הדשן אשר תאכל האש את העולה באותו יום ועשאתה דשן כי אותו הדשן אין שופכין אותו חוץ למחנה אלא היה חותה ממנו מלא המחתה בכל יום ונותנו בעזרה במזרחו של כבש והוא הכתוב עליו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח:

על שפך הדשן ישרף שאין ת"ל אלא ללמד שאפילו אין שם דשן. בת"כ אבל בנוסחא שלנו לא שנו אלא ישרף אף על פי שאין שם דשן ונראה שהם סוברים דקרא דעל שפך הדשן אושרף אותו דלעיל קאי שישרפנו על מקום שפך הדשן כמו שהוצאתו הוא אל מקום שפך הדשן ונשאר ישרף יתר שלא היה צריך לו שכבר כתב ושרף אותו וגו'. ודרז"ל שבא ללמד שישרף מכל מקום אף על פי שאין שם דשן והאי דכתיב לעיל ושרף אותו על שפך הדשן דמשמע שצריך שיהיה שם דשן כדתניא בת"כ אל שפך הדשן שיהא שם דשן למצוה הוא ולא לעכובא והכי דיקא טפי דאי כדכתב רש"י על שפך הדשן ישרף ללמד שאפילו אין שם דשן קשיא דאדרבה כיון דשנה בו הכתוב לעכובא משמע שאם אין שם דשן פסול שכן מנהגם של רז"ל בכל מקום ועוד היכי משתמע מקרא דעל שפך הדשן ישרף אף על פי שאין שם דשן ועוד היאך יוציאו מקרא דעל שפך הדשן ישרף מה שדרשו עליו בת"כ ומייתי לה בפסחים בפ' כיצד צולין ישרף אפילו מצית האש ברובו שלא נפטר משריפתו אע"פ שהצית האור ברובו: