מזרחי · ויקרא · פרק 4 · פסוק 13

עדת ישראל אלו סנהדרין כדתניא בת"כ עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר נאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה מה עדה האמורה להלן ב"ד אף עדה האמורה כאן ב"ד אימה עדה האמורה להלן עשרים ושלשה כדתנן בפ"ק דסנהדרין מניין לקטנה שהיא של כ"ג שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופט' ועדה מצלת הרי עשרים ומניין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב ומניין להביא עוד שלשה ממשמע שנא' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני היה עמהם לטובה א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה הטייתך לטובה על פי אחד הטייתך לרעה על פי שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כ"ג ופרש"י לטובה על פי אחד אפי' אין המזכין יתירין אלא אחד זכאי אבל לחובה עד שיהו המחייבין עודפין על המזכין שנים והכי קאמר לא תהיה אחרי רבים על פי אחד לרעות אבל אחרי רבים להטות בשנים אפילו לרעות הילכך על כרחין כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת לחובה בציר מי"ב ואין ב"ד שקול אין עושין בית דין זוגות שאם יחלקו לחצאין הוה להו פלגא ופלגא וליכא הטיה הילכך מוסיפין עליהם עוד אחד והוו להו עשרים ושלשה ונימא אף עדה האמורה כאן כ"ג תלמוד לומר עדת ישראל העדה המיוחדת שבישראל ואי זו זו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית:

ונעלם דבר טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מותר. כבר פרשתי זה לעיל בפסוק נפש כי תחטא מכל מצות ה' שם כתב רש"י פירשו רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת:

הקהל ועשו שעשו הצבור על פיהם. בת"כ הורו ב"ד ועשו יכול יהו חייבין תלמוד לומר הקהל ועשו ההוראה תלויה בב"ד והמעשה תלוי בקהל פי' יכול אם טעו ב"ד והורו שלא כהלכה ועשו הם בעצמם מעשה על פי טעותם יהו חייבים להביא את פר החטאת אף על פי שלא עשו שאר העם מעשה על פי הוראת' תלמוד לומר הקהל ועשו שהקהל נדרה לפניו ולאחריו ונעלם מעיני הקהל שהם הסנהדרין גדולה והורו שלא כהלכה ואמרו לעם מותרים אתם לאותו דבר הקהל ועשו שעשו הקהל מעשה על פי הוראתם שההוראה תלויה בב"ד והמעשה תלוי בקהל ואז בשני תנאים הללו חייבים הסנהדרין להביא את פר החטאת והקהל שעשו על פי הוראתם פטורין אבל אם הורו הסנהדרין ועשו מעשה הם בעצמם על פי טעותם אינם חייבים להביא את פר החטאת אלא הרי הן כיחידין ומביאים כשבה או שעירה כמו שכתוב בפרשת שלח לך: