מזרחי · ויקרא · פרק 7 · פסוק 16

ואם נדר או נדבה שלא הביאה על הודאה של נס אינה טעונה לחם ונאכלת לשני ימים כמו שמפורש בענין. פי' הא דכתיב ואם נדר או נדבה לאו למימרא דהא דכתיב לעיל אם על תודה לאו נדר או נדבה הוא דתודה נמי באה בנדר ובנדבה היא שאם אמר הרי עלי תודה הרי הוא נדר ואם אמר הרי זו תודה הרי הוא נדבה אלא הכי קאמר ואם נדר או נדבה לבד זבח קרבנו בלתי שום הודאה של נס ביום הקריבו את זבחו יאכל כו':

והנותר ממנו יאכל וי"ו זו יתירה היא. שהרי אינו נאכל אלא לשני ימים ולילה אחד שכך היא הקבלה בידינו איש מפי איש עד משה רבינו מסיני כמו שכתב רבי' ישעיה הראשון בפי' ת"כ ואם כן פי' המקרא הזה הוא שביום הקרבתו יאכל וכן ביום המחרת אם נותר ביום ראשון יאכל אבל הנותר ביום השלישי מעלות עמוד השחר באש ישרף הרי שני ימים ולילה אחד לאכילתו יום הקרבתו וליל מחרתו וביום השלישי להקרבתו משיעלה עמוד השחר מיד באש ישרף אבל בליל שלישי להקרבתו אינו נאכל ואינו נשרף לא נאכל מפני שהכתוב לא נתן היתר לאכילתו אלא ביום הקרבתו וביום המחרת אם נותר מיום ראשון ובלילה שבין שני הימים ולא נשרף מפני שהכתוב לא חייב שריפתו אלא ביום הג' להקרבתו ולא בלילו ואילו היה הוי"ו של והנותר בלתי נוסף היה נראה שיאכל גם בליל שלישי להקרבתו דכתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת הרי כאן שני ימים ולילה א' וכתיב והנותר ממנו יאכל דמשמע שהנותר מיום המחרת יאכל כל ליל ג' להקרבתו ובבקר ביום הג' ישרף וזהו היפך הקבלה אבל עכשיו שפירש שהוי"ו ושל והנותר יתירא היא יהיה פי' הנותר ממנו הנותר מיום הראשון וה"ק ומתי אמרתי לך שיאכל גם ביום המחרת להקרבתו אם נותר מיום ראשון אבל עקר מצותו שיאכל כולו ביום הקרבתו וכן שנינו בת"כ ביום הקריבו את זבחו יאכל מצותו ביום הראשון יכול כולו ת"ל וממחרת אי ממחרת יכול מצוה לאכלו לשני ימים ת"ל והנותר אם הותיר הותיר אי והנותר יכול יאכל לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים מה הנאכלים ליום אחד לילו אחריו אף הנאכלים לשני ימים לילו אחריו ת"ל עד יום עד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי יכול יתחיל לשרוף ודין הוא זבחים נאכלים ליום אחד וזבחים נאכלים לשני ימים מה הנאכלים ליום א' תכף זמן אכילתן שריפתן אף הנאכלים לשני ימים תכף זמן אכילתן שריפתן תלמוד לומר ביום ביום הוא נשרף ולא בלילה אבל לפי דעתי שאין הוי"ו הזו יתירה אלא כוי"ו ומשמנה שפירושו ומאי זה מקום יהיה הקומץ ממקום שנתרבה שמנה אף כאן ומתי הותר להאכל למחרת כשנותר מיום הראשון אבל לכתחלה מצותו ביום ראשון לבדו ומתמיה על רש"י ז"ל למה פירש הוי"ו הזו שהיא יתירה ולא כוי"ו ומשמנה:

ואם האכול יאכל במחשב' בשחיט' לאכלו בשלישי הכתוב מדבר יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל למפרע ת"ל המקריב אותו לא יחשב בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי. בת"כ פי' אם חשב עליו בשעה שהכהן זורק את דמו מחשבת פסול דהיינו לאכלו ביום השלישי שהוא חוץ לזמנו אז הוא נפסל אבל לאחר הקרבתו שנעשה כל עבודתו בכשרות אין שום מחשבה ולא שום פועל פוסל אותו ואם תאמר למה לי קרא דהמקריב אותו לא יחשב אם ללמד דבשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי ואם כן קרא דואם האכול יאכל לא באוכל בשלישי שיפסל למפרע קמיירי כפי המובן ממשמעותו הא לא צריך קרא דפשיטא דאי אפשר לומר כן שמאחר שהוכשר הקרבן שנשחט כראוי ונזרק דמו בכשרות והוקטרו אימוריו כהוגן איך אפשר שיהא חוזר ונפסל למפרע בעבור שאכל ממנו ביום השלישי להקרבתו כבר תרצו בזה בת"כ אם מצינו בזב וזבה ובשומרת יום כנגד יום שהיו בחזקת טהרה וכשראו סתרו אף זה אע"פ שהי' בחזקת התר אם אכל ממנו בשלישי יהא נפסל ת"ל המקריב בשעת הקרבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי ואם תאמר מנ"ל לרבנן לדרוש קרא המקריב אותו בשעת הקרבה ולא במקריב ממש כמשמעו לומר שאם אכל ממנו ביום השלישי לא יחשב לאיש ההוא הקרבן ההוא לצאת ידי נדרו אם מפני שכיון שכתב לא ירצה כבר ידענו שהקרבן ההוא אינו עולה לו לנדרו ולא היה צריך לכתוב אותו ומפני זה דרשו דלאו במקריב ממש קמיירי אלא לומר דהאי לא ירצה אינו אלא בשעת ההקרבה דהיינו הקרבת הדם והכי קאמר לא ירצה אם חשב עליו לאכלו חוץ לזמנו בשעת ההקרבה דהיינו בשעה שזורק את דמו דילמא בכהן המקריב אותו קמיירי שיהא הכהן ההוא בפגול לא ירצה שאם פגל הכהן בקרבן לא ירצה הכהן ההוא לעשות עוד שום עבודה בקדשי' כבר תרצו בתורת כהני' ת"ל אותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בזובח פירוש אלו היה פי' המקריב בעד הכהן הזובח ה"ל למכתב המקריב לא יחשב אלא מדכתיב אותו דמיירי בזבח ולא בזובח על כרחך לפרושי קרא דהמקריב בשעת הקרבת הזבח לומר אימתי הוא הקרבן בלא ירצה כשחשב עליו לאכלו חוץ לזמנו בשעה שהכהן מקריב אותו אבל אם חשב עליו לאחר שהקריבו הכהן בכשרות שוב אינו חוזר ונפסל לעולם:

וכן פירושו בשעת הקרבתו לא תעלה זאת המחשבה ואם חשב פגול יהיה. פי' להכי אפקיה קרא בלשון לא יחשב לומר לך דבמחשבה הוא נפסל וה"ק המקריב אותו דהיינו בשעת הקרבת הזבח לא יחשב לו פירוש לא תעלה לזאת המחשבה של האכל יאכל ביום השלישי האמור למעלה ופי' פגול יהיה אם עבר וחשב הרי שתקן בזה כמה עניינים שפירש המקריב אותו בשעת הקרבת הזבח כדלעיל ולא הכהן המקריב כפי המובן גם פי' לא יחשב לו מענין מחשבה לא מעניין חשיבו' גם הוסיף מלת זאת להורות שהמחשבה שהוא מוזהר שלא תעלה לו היא זאת המחשבה של האכול יאכל ביום השלישי האמור למעלה שהיא מחשבת אכילתו חוץ לזמנו אבל מחשבת אכילתו חוץ למקומו הוא נדרש מפסוק ואם האכול יאכל ביום השלישי שבפרשת קדושים באם אינו עניין חוץ לזמנו שהרי אמור בפרשה הזאת תנהו עניין חוץ למקומו כדתניא בת"כ והביאו גם רש"י ז"ל בפרשת קדושים גם הוסיף ואם חשב קודם פגול יהיה מפני שבזולת זה יהיה המובן ממנו שכאשר לא יעלה במחשבתו שיאכל חוץ לזמנו פגול יהיה:

והנפש האוכלת אפילו בתוך הזמן. דהיינו בתוך השני ימים להקרבתו שכיון שנהיה פגול עם המחשבה שחשב עליו בעת ההקרבה שוב אינו ראוי לאכילה: