מזרחי · ויקרא · פרק 7 · פסוק 15

ביום קרבנו יאכל ובזמן בשרה זמן לחמה. כדתניא בת"כ ביום קרבנו יאכל אין לי אלא תודה מניין לרבות את הלחם ת"ל קרבנו פי' שגם הלחם נקרא קרבן דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן וליכא למימר דהאי קרבנו אבשר זבח תודת שלמיו דלעיל מיניה קאי דאם כן ה"ל למכתב ביומו יאכל מאי ביום קרבנו לרבות כל מידי דאיקרי קרבנו שאף הלחם שלו אינו נאכל אלא ביומו וה"ק ובשר זבח תודת שלמיו ביומו קרבנו יאכל פי' ביומו יאכל הבשר והלחם ששניהם קרויין קרבן:

ובשר זבח תודת שלמיו יש כאן רבויים הרבה לרבות חטאת ואשם ואיל נזיר וחגיגת י"ד שיהיו נאכלין ליום ולילה. כדתניא בת"כ ומייתי לה בזבחים בשלהי כל הפסולין ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה חליפי' וולדו' ותמורו' מניין ת"ל ובשר חטאות ואשמות מניין ת"ל זבח מניין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו ופי' רש"י חליפין מפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה הויא השניה חליפי תודה וקריבה וולדות ותמורות ולד של תודה ותמור' תודה כלן קרבין כדאמרי' בבכורו' רק קדשיך אלו תמורות אשר יהיו לך אלו ולדות בכלן אני קורא בהן תשא ובאת וגו' ת"ל ובשר מדהוה ליה למכתב ותודתו ביומו יאכל הוה ליה כולי האי לדרשא שלמי נזיר איל הנזיר הטעון לחם כמותה ושלמי פסח חגיגת י"ד אבל שלמים בעלמ' לא מצי לרבוי דהא כתי' בהו בהדיא שני ימים ביום זבחכם יאכל וממחרת אבל רבינו הלל כתב ולא מסתבר לפרושי שלמי פסח חגיגת י"ד דהא תני' בת"כ אחר הברית' הזאת חגיגה הבאה עם הפסח נאכלת לשני ימים וליכא למימר דהא בריתא בן תימא קתני לה דאמר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה ואידך בריתא רבנן היא דפליג עליה כדתניא בפסחים פרק אלו דברים דאם כן ליתני הכא והכא חגיגה הבאה עם הפסח או הכא והכא שלמים הבאים מחמת פסח אלא מדתני התם חגיגה והכא שלמים שמע מינה שלמים הבאים ממותר הפסח הוא דקאמר ורבי' ישעיה הראשון כתב גם כן בפירוש תורת כהנים ופירש המורה בשלהי פרק כל הפסולין שלמי פסח חגיגת י"ד וכן פי' גם בפירוש החומש ולא יתכן פתרונו דהא לקמן מרבינן לחגיגת י"ד שתהא נאכלת לשני ימים ולילה ואין לפרש שלמים הבאים מחמת פסח אלא כגון שהפריש מעות לפסחו וקנה בהן פסחו ונותרו מן המעות שמאותן המעות יביא שלמים וכיון דמכח פסח קאתו דינן כפסח להאכל ליום ולילה ואין זו טענה לדברי רש"י ז"ל דאיכא למימר הא בן תימא והא רבנן כדכתב רבי' הלל ז"ל אבל מה שטען רבי' הלל דאי כפירוש רש"י ז"ל ה"ל למיתני הכא והכא בלשון אחד י"ל כיון דבריתא חדא בן תימא ואידך רבנן דמר תני לה כלישניה ומר תני לה כלישניה ואין בכך כלום שכן דרך התנאים והאמוראים לשנות כל אחד כפי לשונו הנהוג בו ואי קשיא ממה שפירש רש"י בפרשת ראה גבי ולא ילין מן הבשר בחגיגת י"ד הכתוב מדבר ולמד עליה שנאכלת לשני ימים ולילה אחד י"ל שרש"י ז"ל פירש הכא אליבא דבן תימא והתם אליבא דרבנן שכך דרשו רש"י ז"ל בכמה מקומות וכבר הארכתי על זה בפרשת בראשית ע"ש. אבל הרמב"ן ז"ל טען על מאמר הרב ואמר שאין זה נכון שחגיגת י"ד נאכלת היא לשני ימים ולילה אחד כשאר שלמים וכך שנינו בפסחים אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור ורש"י עצמו כתב זה בסדר ראה אבל בכאן סבר כדברי בן תימא שאמר חגיגת י"ד שהיא באה עם הפסח הרי היא כפסח ונאכלת ליום ולילה אבל לדברי בן תימא אינה באה ברבויין הללו אלא שהיא כפסח לכל דבר ואינה באה אלא מן הצאן וזכר ובן שנה מדכתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח וכו' כדאיתא התם אבל הרב כתב זה מברית' שהיא שנויה בת"כ דקתני ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל הרי זה בא ללמד כל הנאכלים ביום אחד שיהיו נאכלים ליום אחד אין לי אלא תודה מניין לרבות את הלחם תלמוד לומר קרבנו ומניין לרבות את הולדות ואת התמורות תלמוד לומר ובשר ומניין לרבות חטאות ואשמות תלמוד לומר זבח ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת פסח תלמוד לומר שלמיו זו היא הבריתא הזו ופי' הרב בשלמים הבאים מחמת פסח שהיא חגיגת י"ד הבאים עם הפסח וכן מצאתי לו במסכת פסחים בפ' מי שהיה שפירש שני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח וכתב לשון אחר חגיגת י"ד וזו שמעתי וסמך הרב בכאן על שמועתו ואין הדבר כן אלא שלמי' הבאים מחמת הפסח היינו מותר הפסח כגון תמורתו ופסח שנתכפרו בעליו באחר דכיון שמתחלתו אינו נאכל אלא ליום ולילה אף סופו כן אבל חגיגת ארבעה עשר נאכלת היא לשני ימים כדברי חכמים וכן שנו שם בתורת כהנים באותה בריתא גופה דקתני סיפא וממחרת הרי זה בא ללמד על הנאכלים לשני ימים שיהיו נאכלים לשני ימים אין לי אלא שלמי' מניין לרבות את החגיגה ארבה את החגיגה שבאה בזמנה מניין חגיגה הבאה עם הפסח וכו' עכ"ד. ואיני רואה מדבריו אלה טענה על דברי הרב כלל שהרי הוא עצמו כתב אבל הרב ז"ל כתב זה מבריתא שהיא שנויה בתורת כהנים דקתני ובשר זבח תודת שלמיו כו' עד ומניין לרבות שלמי נזיר ושלמים הבאים מחמת הפסח תלמוד לומר שלמיו ופי' הרב בשלמים הבאים מחמת הפסח שהיא חגיגת י"ד הבאה עם הפסח וכן מצאתי לו במסכת פסחים בפרק מי שהיה שפירש שני לשונות בשלמים הבאים מחמת הפסח וכתב לשון אחר חגיגת י"ד וזו שמעתי וסמך הרב בכאן על שמועתו וכן מצאתי לו גם אני במסכת זבחים בפר' כל הפסולין שהביאו שם הבריתא הזו השנויה בת"כ ופרש"י ושלמי פסח חגיגת י"ד וכיון שסמך על פי שמועתו ופי' בכל מקום פירוש הבריתא הזאת על פי שמועתו איך יוכל הרב הזה להכריע מה שפי' הוא ולבעל הפי' ששמע הרב מפי רבותיו שהם גאוני עולם עד שגזר ואמר ואין זה נכון ואין הדבר כן אם מפני שבאותה הבריתא גופה דקתני סיפא וממחרת הרי זה בא ללמד על הנאכלים לב' ימים שיהיו נאכלים לב' ימים אין לי אלא שלמי' מניין לרבות את החגיגה ארבה את החגיגה שבאה בזמנה מניין חגיגה הבאה עם הפסח כו' כמו שגלה דעתו בסוף דבריו מנ"ל דהא בריתא אחרונה היא אחת עם הבריתא הראשונה ושזו היא סיפא דההיא בריתא דילמא בריתא אחרת היא ואדרבה א"א לומר שהיא בריתא אחת עם הראשונה מאחר שהבריתא הראשונה היא שנויה בפסוק ובשר זבח תודת שלמיו וזו הבריתא היא שנויה בפסוק ואם נדר או נדבה זבח קרבנו שהם שני מיני קרבנות דמה ענין זו לזו עד שיאמר שהבריתא האחרונה היא סיפא של הבריתא הראשונה וכיון שכל אחת מהן היא בריתא בפני עצמה איכא למימר מי ששנה זו לא שנה זו האחד אליבא דבן תימא והאחרת אליבא דרבנן וזו היא שמועתי של הר"ב ז"ל: