מזרחי · ויקרא · פרק 7 · פסוק 26

לעוף ולבהמה פרט לדם דגים וחגבים. אבל דם חיה בכלל דם בהמה היא כדאיתא בפ' בהמה המקשה ויליף לה מדכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו ומפרש בתריה איל וצבי ויחמור אבל בת"כ ובכריתו' פרק דם שחיטה תניא וכל דם לא תאכלו שומע אני אף דם מהלכי שתים ודם שרצים ודם בצים ודם דגים וחגבים הכל בכלל ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן התר ואיסור והן מין בשר אף כל שיש בהן טומאה קלה וחמורה ויש בהן התר ואיסור והן מין בשר אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה ודם שרצים שאין בהם טומאה חמורה ודם בצים שאינן מין בשר ודם דגים וחגבים שכולן התר פי' יכול יהא דם האדם שהוא מהלכי שתים ודם שרצים וכן דם בצים דהיינו ביצי עופות שרקמו והן מלאות דם בכלל האזהרה שאף על פי שדם השרצים וכן דם ביצי העוף שרקמו הוא באיסור היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה שהיה טומאת אוכלין וטומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו ויש בהן איסור קודם שחיטה והתר לאחר שחיטה והן מין בשר אף כל כיוצא בהן לאתויי דמו של כוי שאע"פ שהוא בריה בפני עצמה ואינו לא בכלל חיה ולא בכלל בהמה אפילו הכי דמו בכלל האזהרה הוי מכיון שהוא כיוצא לבהמה ולעוף אוציא דם האדם שאין בו טומאה קלה ודם השרצים שאין בהם טומאה חמורה ודם ביצים שאינן מין בשר ודם דגים וחגבים שכולן התר שאינן טעונין שתיטה מותרים לעולם שכל אלו אינן באזהרה ואלו מדברי רש"י שאמר פרט לדם דגים וחגבים משמע אבל דם האדם ודם השרצים ודם הבצים הן באזהרה ועוד מדדברי רש"י שאמר פרט לדגים וחגבים ולא אמר מה בהמה ועוף כך אף כל כיוצא בהם משמע שהוא סובר שזה המקרא נדון בכלל ופרט וכל דם לא תאכלו כלל לעוף ולבהמה פרט הני אין אחריני לא ואם כן הוה ליה למיעוטי גם דם האדם ודם השרצים ודם הביצים מאחר שאינן בכלל לעוף ולבהמה ועוד היכי מצי לפרושי המקרא הזה בכלל ופרט והלא מדקתני בברייתא מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וחמורה כו' אף כל כיוצא בהן ומפרש בגמרא אף כל לאתויי מאי אמר רב אדא בר אבין לאיתויי דמו של כוי שאינו בכלל לעוף ולבהמה ואפילו הכי רבייה קרא משום דהוי דומיא דעוף ובהמה משמע דהאי קרא לאו בכלל ופרט דיינינה ליה שאלו היו דנין אותו בכלל ופרט לא היו אומרים מה בהמה ועוף מיוחדין שיש בהן כך אף כל כיוצא בהן משום דהיכא דאיכא כלל ופרט אין לרבות עוד חוץ ממה שכתוב בפרט אע"ג דאיכא אחריני דדמו לפרט ובגמרא הקשו אימא כל דם כלל לעוף ולבהמה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה אין מידי אחרינא לא ותרצו אשר תאכל כל דם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט אלמא בכלל ופרט וכלל הוא דדיינינן ליה ולא בכלל ופרט כדמשמע מדברי רש"י ז"ל ושמא יש לומר דמכיון דאין שום נפקותא אם נדין המקרא הזה בכלל ופרט או בכלל ופרט וכלל אלא לאיתויי דמו של כוי בלבד שהוא דבר שאינו נמצא אלא במדברות ואין אנו צריכים לדעת דין דמו אחר שאינו נמצא בינינו כלל לא חשש בזה ודן אותו בדין כלל ופרט וזה שאמר פרט לדם דגים וחגבים לאו דוקא דהה"נ פרט לדם האדם ושרצים והבצים אלא שמכיון שדן המקרא בכלל ופרט כמו שנראה מדבריו שמעינן מיניה דעוף ובהמה אין מידי אחרינא לא אבל ליכא למימר שרש"י ז"ל שדן אותו בכלל ופרט ולא בכלל ופרט וכלל הוא משום דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא דכללא קמא לאו וכללא בתרא כרת שכבר הקשו זה בגמרא ותרצו הא תנא דבי רבי ישמעאל ברבויי ומעוטי ובכללי ופרטי אשכחן דדרש כי האי גוונא אע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא:

ובמסכת קדושין בפרק ראשון מפרש למה הוצרך לומר ששם אמרו והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ מושבת דכתב רחמנא גבי חלב ודם למה לי אצטריך סד"א הואיל ובענינא דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן נחסר חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל: