מזרחי · שמות · פרק 23 · פסוק 18

לא תשחט את הפסח בי"ד בניסן עד שתבער החמץ. חפשתי בספרים רבים ובכלן כתוב לא תשחט על חמץ במקום לא תזבח ונראה לי שהוצרך לעשות כן להורות שאף על פי שלא נעשה בו שום פועל הזבח אלא ששחט אותו בלבד שאין הכהונה נוהגת בזבח אלא משחיטה ואילך וכששחט אותו עדיין היה חמצו קיים שלא בערו להוציאו מרשותו הוא עובר בלאו ואמר את הפסח במקום זבחי להורות שאין זבחי האמור פה אלא הפסח בלבד ואמר בי"ד בניסן להורות שאין זה הלאו אלא בי"ד בניסן בלבד ולא בשאר ימות השנה כמובן מלא תשחט על חמץ סתם גם אמר לא תשחט את הפסח והשמיט מלת דם להורות שלא תשחט דבק עם זבחי לא עם הדם כאילו אמר לא תשחט זבחי על חמץ גם אמר עד שתבער החמץ במקום על חמץ מפני שעל חמץ מורה על החמץ ממש אבל במלת דם לא דבר פה כלו' ובפרשת כי תשא פירש אזהרה לשוחט או לזורק כאילו אמר לא תשחט זבחי ולא תזרוק דמי בי"ד בניסן בעוד החמץ קיים וכן שנינו במכילתא לא תזבח על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח והחמץ קיים אין לי אלא זביחה זריקה מניין ת"ל דם זבחי ומה שאמר אזהרה לשוחט או לזורק ולא אמר אזהרה למניח חמצו קיים בי"ד בעת שחיטת הפסח הוא להורות שאין האזהרה הזאת על מי שלא בער החמץ בי"ד מזמן שחיט' הפסח שהוא בין הערבים כי בעור החמץ בערב הפסח אינו באזהרה אלא בעשה בלבד אפילו אליבא דר' יהודה דמחייב לאו באכילתו מו' שעות ולמעלה אבל האזהרה הזאת היא לשוחט הפסח בי"ד בעוד שהחמץ ברשותו:

לא ילין חלב חגי חוץ למזבח עד הבקר. בחלבים של קרבן שנזרק דמו ביום קמיירי שאם היו על גבי הרצפ' דהיינו חוץ למזבח עד שעלה עמוד השחר נפסלין בלינה ושוב אינו יכול להעלותו מן הרצפ' למזבח וזהו ששנינו בסוף פרק הקור' את המגלה כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקט' חלבי' ואמורים ומיירי כשנזרק דמן ביום שהרי כל הקרבנות אין שוחטין אותן ולא זורקין דמן אלא ביו' שנ' ביו' צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ביום ולא בלילה וכתיב ביום הקריבו את זבחו ביום הזביחה תהיה ההקרבה וכיון ששקע' החמ' נפסל הדם אבל מה שכת' את' זה יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקד' על המזבח כל הלילה לא שמעתי פירושו מפני שממה שאמר שפירוש לא ילין חלב חגי הוא שלא ילין חוץ מן המזבח משמ' שאם היו על הרצפה אחר שעלה עמוד השחר הוא דאינו מעלה אותם על המזבח להקטירן הא אם היו על המערכה מקטירן אפילו אחר שעלה עמוד השחר וממה שאמר יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר משמ' שאחר הבקר דהיינו אחר שעלה עמוד השחר פסולין להקטרה אע"פ שהיו על המערכה ועוד' שמהברית' השנוייה בת"כ ומייתי לה בפ' יוצא דופן בפסוק על מוקדה על המזבח כל הלילה משמע שהפסוק הזה אינו מדבר אלא למצוה להודיע שמצוה להעלותן על המזבח מעת שקיעת החמה ויניחם שם כל הלילה כדי שיתעכלו יפה יפה אבל אם לא העלה אותם מעת שקיעת החמה אע"פ שהיו על הרצפה כל הלילה ולא נשאר מהלילה רק רגע אחד עד שיעלה עמוד השחר מקטירן כדילפינן לה מקרא דלא ילין חלב חגי עד בקר שפירושו שלא ילין חלב חגי אשר הוא על הרצפ' חוץ מן המזבח עד שיעלה עמוד השחר אבל קודם שיעלה עמוד השחר יכול להעלותו על המזבח אע"פ שהיו על הרצפה לא כמו שפירש רש"י יכול אף על המערכה יפסל בלינה ת"ל על מוקד' על המזבח כל הלילה דמשמ' שבא להתי' הקטרת כל הלילה כשהן על המערכה שא"כ תיפוק לי מקר' דלא ילין חלב חגי שהוא חוץ מן המזבח עד הבקר דמשמע הא קודם הבקר מעלה אותן מן הרצפ' לראש המזבח ומקטירן ואם מן הרצפה מעלה אותן כל הלילה ומקפירן כ"ש כשהן על המערכה וכך שנו בהדיא בבריתא בת"כ היא העולה על מוקד' על המזבח כל הלילה ללמד שיהא נותנן מבא השמש והם מתאכלים ע"ג המזבח כל הלילה או אינו אומר אלא שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הלילה מה אני מקיים ולא ילין חלב חגי עד בקר ללמד שיהו מעלים מן הארץ על גבי המזבח כל הליליה הא מה אני מקיים כל הלילה שיהא נותנן מבא השמש והם מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה ומת"ל עד הבקר אלא אם אינו עניין לעכול אברים תנהו עניין לתרומת הדשן מלמד שתורמין את המזבח כל הלילה אך מההיא דשלהי פ' הקורא את המגלה דקתני כל הלילה כשר לקציר' העומר ולהקטיר חלבים ואברים שאמרו בגמרא הקטר חלבים מנ"ל דכתיב כל הלילה עד הבקר נראה שהמקרא הזה לא בא אלא להכשיר הקטרתן כל הלילה והיינו כדברי רש"י ז"ל: