מזרחי · ויקרא · פרק 22 · פסוק 14

כי יאכל קדש תרומה. כדתניא בתורת כהנים קדש מה קדש האמור להלן בקדשי הגבול הכתוב מדבר אף קדש האמור כאן בקדשי הגבול הכתוב מדבר פירוש מה קדש האמור להלן דכתיב בערתי הקדש מן הבית בקדשי הגבול דהיינו תרומה ותרומת מעשר אף כאן בקדשי גבול אבל גבי וכל זר לא יאכל קדש תושב ושכיר לא יאכל קדש מובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים שדרשו ביבמות שבתרומה הכתוב מדבר וכתיב בתריה ושמרו את משמרתי ומתו בו כי יחללוהו וסמיך ליה וכל זר לא יאכל קדש וסמיך ליה תושב ושכיר לא יאכל קדש פירשו שבתרומה הם אמורים שכל הענין בה מדברת ולמדך שאין גופו קנוי לאדוניו לאכול בתרומתו כמו העבד הכנעני שגופו קנוי לו וכתיב בהו הם יאכלו בלחמו ולחמו אינו אלא בקדשי גבול דאילו קדשי מזבח לא מיקרי לחמו דמשלחן גבוה קא זכו אבל הכא באיש כי יאכל קדש שהיא פרשה בפני עצמה לא ידענו באיזה קדש מדבר אם בקדשי גבול אם בקדשי מזבח וילפי לה מגזרה שוה דקדש קדש כדלעיל וה"ה דמצו למדרש זה מסמיכות הפרשיות וכל שכן שיש בו וי"ו ואיש וי"ו מוסף לענין ראשון אלא דגזרה שוה עדיפא להו משום דגמרא גמירי לה כמו שאמרו בשלהי ראש השנה מעיקרא מייתי לה מהקשא השתא דשמעינן להו גזרה שוה הקשא לא צריך זהו הנראה מדברי רש"י ז"ל שכתב גבי וכל זר לא יאכל קדש בתרומה הכתוב מדבר שכל הענין דבר בה ואלו גבי ואיש כי יאכל קדש לא כתב רק כי יאכל קדש תרומה אבל בתורת כהנים פי' שני המקראות הללו מגזרה שוה דקדש קדש וצ"ע:

ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש שאינו פורע לו מעות אלא פירות של חולין והן נעשין תרומ'. בתורת כהנים אליבא דרבי אליעזר דאמר משלמין ממין על שאינו מינו מאי ונתן לכהן את הקדש הראוי להיות קדש ולא כת"ק דאמר ונתן לכהן מההוא קדש דאכל דהיינו מאותו המין גופיה ולא ממין על שאינו מינו ומה שלא דרשו אותו על הקרן משום דמעליו דכתיב ביה ויסף חמשיתו עליו שמעינן דעל הקרן קמיירי כאילו אמר שיתן הקרן ויוסיף עליו גם החומש ומה ת"ל ונתן לכהן את הקדש עכ"ל שלא בא אלא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: