מזרחי · ויקרא · פרק 22 · פסוק 13

ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מן האיש הזר. הנזכר לעיל לא כל אלמנה וגרושה שאם היתה אלמנת כהן הרי היא כמו שהיתה מתחלה בין יש לה זרע בין אין לה זרע:

וזרע אין לה ממנו. כדתנן בפרק יש מותרות מת ולה הימנו בן לא תאכל בתרומה אף על פי שיש לה זרע מאחר הרי היא כאילו אין לה זרע כל עיקר ואוכלת מתרומת אביה כבתחלה:

ושבח הא אם יש לה זרע ממנו אסורה בתרומה. שמכלל הין אתה שומע לאו והוצרך לפרש פה מפני שאין כונת התורה אלא להודיע האסור לא להודיע ההתר המובן מן המקרא וכאילו אמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ולה זרע ממנו לא תאכל בתרומה וא"ת למה לי למכתב אלמנה וגרושה לכתוב רחמנא גרושה ותיתי אלמנה מינה בק"ו ומה גרוש' שהיא אסורה לכהן הדיוט חוזרת אלמנה שהיא מותרת לכהן הדיוט לא כל שכן כבר תרצו בתורת כהנים אילו כן הייתי אומר גרושה שאין לה זרע חוזרת שיש לה זרע לא אבל אלמנה בין יש לה זרע בין אין לה זרע חוזר' תלמוד לומר אלמנה וזרע אין לה ואלו נאמר אלמנה ולא נאמר גרושה הייתי אומר אלמנה שאין לה זרע חוזרת אבל גרושה אפילו אין לה זרע אינה חוזרת תלמוד לומר גרושה וזרע אין לה נכתבה האלמנה להחמיר עליה ונכתבה הגרושה להקל עליה:

כל זמן שהזרע קיים. אבל לאחר מיתתו אף על פי שבשעת מיתת בעלה שהיה בנה קיים אינה חוזרת כדדייקינן לעיל הא אם יש לה זרע אסורה בתרומה מכל מקום אם מת בנה אחר כך חוזרת לבית אביה לאכול בתרומה כאילו לא היה לה זרע בשעת מיתת בעלה כדכתיב וזרע אין לה והרי אין לה ואף על פי שלענין ייבום נמי כתיב ובין אין לו ואפילו הכי עשה המתים כחיים שאם מת בעלה ואחר כך מת בנה הרי הוא כחי ואינה חוזרת להזקק שאני התם דאיכא משום דרכיה דרכי נועם שזו שהיה לה בן לא נזקקה וניסת לשוק ואח"כ מת וא"ת תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הלכך עכ"ל ובן אין לו בשע' מיתה קאמר והרי היה לו אבל לעניין תרומה לא עשה המתים כחיים אלא אם מת בנה אחר כך הרי היא חוזרת לבית אביה כבתחלה ואוכלת בתרומה מדכתיב וזרע אין לה והרי אין לה כך מפורש בפרק יש מותרות: