מזרחי · במדבר · פרק 31 · פסוק 2

מאת המדינים ולא מאת המואביים שהמואביי' נכנסו לדבר מחמת יראה כו'. אבל המדינים נתעברו על ריב לא להם. ואי קשיא מהכא משמע דיותר ראויה להלחם במדינים מבמואביים ובפרק שור שנגח ד' וה' שורים משמע שיותר ראוי להלחם במואביים מבמדינים דגרסי' התם ויאמר יי' אל משה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות אלא נשא משה ק"ו בעצמו ואמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואביים עצמן לא כל שכן ולפי זה ק"ו פריכה הוא מה למדינים שכן לא נכנסו עם ישראל מחמת יראה אלא מחמת שנאה ונתעברו על ריב לא להם תאמר במואביים שמחמת יראתם מישראל עשו מה שעשו ולמה הוצרך הקב"ה להזהירו אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה י"ל שמשה לא ידע זה עד עכשיו שפירש לו הקב"ה שהמדינים לא נכנסו בם ישראל כדי לעזור את מואב בלבד כמו שחשב משה אלא מרוב שנאתם וקנאת' בהם על דרך עובר ומתעבר על ריב לא לו אבל המואביים שנכנסו עם ישראל לא מחמת שנאתם הוא אלא מחמת יראתם מהם ולפי זה יהיה הדבר הפוך ממה שחשב משה שלפי מחשבתו של משה יהיו המואבים יותר ראוי להלחם בם ולפי מה שפירש לו הקב"ה כאן יהיו המדינים יותר ראוי להלחם בם ולא קשיא ולא מידי:

דבר אחר מפני שתי פרידות טובות שיש לי להוציא מהם. אע"פ שאלה שתי הפרידות לא יצאו מן המואבים אלא האחת מהן שהיא רות המואביה אבל האחרת היתה נעמה העמונית לא המואבית כבר הקשו התוס' זה בפרק שור שנגח ד' וה' שורים ותרצו שאף על פי שמזכיר שתי פרידות על עמון לא אצטריך אלא משום מואב נקט לה: