מעבור הארץ; יהושע · פרק 20

ערך המלכות בישראל.
"וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים, וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע יג, א). התסריט המצופה בעקבות אמירה זו, היה אמור לקרוא ליהושע לפנות את מקומו למנהיג אחר. אבל פניה כזו לא נעשתה, ויהושע עצמו לא העלה על דעתו לחפש לעצמו יורש. עובדה זו פותחת לנו פתח, להכיר בסגולתה של המנהיגות בישראל.

מכיון שהמלכות משקפת את העם כולו, התייחסו דוד ואליהו למלכות גם כאשר המלך באופן אישי לא מילא את יעודו.
ערכה של מנהיגות בישראל אינו נמדד באמת מידה של הצלחות וכשלונות. עיקר עניינה של מנהיגות בישראל, הוא בהיותה האנשה (פרסוניפיקציה) של דורה. לכן, לאורך הדורות כולם, אנו מוצאים זהירות גדולה בכבודה של מלכות גם כאשר מעשי המלך אינם תואמים את המגמה האלהית. שני גדולי ישראל מבליטים גישה זו במעשיהם: דוד ואליהו. דוד, שנרדף על-ידי שאול על לא עוול בכפו בהיותו כבר משוח למלך, יכול היה לראות במעשיו של שאול וברדיפותיו מעילה במגמת שליחותו של מלך. שאול הרי הזניח את כל עסקי המלכות, והיה עסוק בדבר אחד בלבד: חיפוש דרכים להרוג את דוד. עם כל זה, כאשר נמסר שאול ביד דוד והיתה לו אפשרות להרגו, ואף אנשי דוד ובהם אבישי בן צרויה קראו לו לעשות בשאול כטוב בעיניו, נשאר דוד נאמן לקו המנחה אותנו לאורך הדורות: לא אגע במשיח ה'!¹(שמואל א' כד ו-י.) גם אליהו רץ לפני מרכבתו של אחאב²(מלכים א' יח מו.), למרות שמבחינה מעשית החטיא אחאב את ישראל בחטא עבודת הבעל. המלכות בישראל היא ערך, ולא אמצעי שימושי.

תפקידה של המלכות בישראל הוא לבנות, לקיים ולעמוד בראש מערכת הדרגתית, שעל ידה יוכלו להתיישם מגמות העם.
את ערכה של המלכות למדנו כבר כאשר על טענתו של קרח כלפי משה: "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'"³(במדבר טז ג.), אמנם לא ניתנה תשובה מילולית בתורה, אבל תשובת חיים ניתנה, והאדמה בלעה את קרח ועדתו. זאת כיון שמחשבת אנרכיה, אפילו היא בנויה על בסיס הכרה אמתית של סגולת ישראל, אין לה קיום על פני האדמה. כל שכן, כשהטענה של קרח לא נבעה מתוך יראת שמים אמיתית. המדרש מרחיב את המילים התוריות, ומה שנבלע בתוך אותיות המקרא, מובע בדבריו: בית מלא ספרים אומר לנו המדרש⁴במדבר רבה יח ג: "קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, אמר לו חייבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה, ארבע חוטין פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה. אמר לו כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית?", גם הוא זקוק למזוזה. וטלית שכולה תכלת, גם היא צריכה ציצית. המבנה הנכון של הופעת החיים בהדרגה, מצריך היררכיה ברורה ובניית פירמידה ערכית. זהו עיקר עניינה של המלכות.

אחריותו של המלך כוללת מישורים רבים מעבר לתחום המעשי ולכן המשיך דוד לשבת על כיסאו גם כשהיו אנשי ביצוע מוצלחים ממנו.
בסוף ימיו, כשזקן דוד ולא יכול היה אפילו להפיק תועלת מבגדיו, לא כל-שכן להעניק חום וכח לאחרים, קמו עליו אדוניה בן חגית וחבר מרעיו. יואב בן צרויה, שכל עוד לחלוחיותו של דוד היתה קימת לא העז למרוד בו אף-על-פי שלבבו נטה אחרי אבשלום, כבר במרד הראשון⁵(סנהדרין מט.), הצטרף גם הוא לאדוניה. יואב ראה במלוכה תפקיד ביצועי, ולא יכול היה לסבול מצב שבו דוד מתמהמה מלהתמודד עם בעיות בלתי פתורות. הוא לא היה יכול להבין, כיצד נוצר מצב בו המלך מצטער על הפירוד עם אבשלום, בעוד שהלה ברח למואב ואינו עושה מעשה. לכן שלח יואב את האישה התקועית לפתור את המצוקה⁶(שמואל ב' יד.). הוא לא היה יכול לקבל את הוראת דוד שלא לפגוע באבשלום, שהרי אבשלום יצר בעיה וצריך לפתור אותה, אם אפשר, בפתרון רדיקאלי⁷(שמואל ב' יח יד.). הוא גם לא היה יכול להקשיב לקול התורה שיצא מבית המדרש ולהתעכב, כעמשא בן יתר, עד שיפסיקו הלומדים ממשנתם כדי לגייסם למלחמה במרד שבע בן ביכרי⁸(שמואל ב' כ ד-ח, סנהדרין מט.). עתה, כשראה שהמלך הפסיק לתפקד, נאחז יואב במי שלדעתו יוכל לתת פתרונות מעשיים. לא זו היתה תורתו של דוד. תורת המלכות בישראל, עליה להתמודד עם ערכים המצויים מעבר לבעיות הנפתרות במישור המעשי, ומי שחושב על האחריות שראה דוד לעצמו, להעלות את אבשלום משבעת מדורי גיהנום בזעקתו הנוראה: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם... אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי"⁹(שמואל ב' יט א, סוטה י:), יוכל לנסות להבין שערכיותה של מלכות נמדדת לא רק על פי כישוריה המעשיים. לכן גם כשדוד ידע והרגיש שכוחותיו אוזלים, לא העלה על דעתו למצוא לו מחליף.

בכדי ללמד את העם את ערכה של המלכות, התמהמה יהושע בכיבושיו האחרונים בארץ, ובזאת לימד שערכה של המלכות אינו נמדד בביצועיה המעשיים.
יהושע, שבתחילת דרכו היה עליו לקנות את לב העם כממשיכו של משה, עזר לאומה בדרכים שונות ומשונות ועזרה זו הקנתה לו שם. "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ" (יהושע ג, ז), נאמר לו לפני הכניסה לירדן, ואחרי נס נפילת חומות יריחו נאמר: "וַיְהִי ה' אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל-הָאָרֶץ"(יהושע ו, כז). את שמו קנה יהושע לעצמו בעזרת ה', ובני ישראל קיבלו אותו עליהם בציפיה לעזרתו כפי שנעזרו במשה: "אֲשֶׁר-שָׁמַעְנוּ אֶל-מֹשֶׁה, כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ. רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-מֹשֶׁה"(יהושע א, יז).

אבל לא זאת היא המנהיגות ביסודה. ניפוץ מחשבה זרה זו עלה ליהושע בתעצומות נפש אדירות, וכדי ללמד את העם את משמעותה הנכונה של המלכות יהושע הזדקן וסיים את מלחמותיו הגדולות באריכות זמן. "יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה"(יא יח) והדבר נחשב לו לחטא. אבל זו היתה החלטתו של יהושע והוא היה המנהיג, שזכותו להחליט בעניין זה. גם העובדה שבזקנותו הוא לא הוחלף במנהיג אחר, לימדה את העם פרק בערכה של מלכות. כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ובעקבות זאת שום תשים עליך מלך לגילוי כתר תפארת מלכותנו. כי גדולה המלכות עצמה, משימושה.