מעבור הארץ; יהושע · פרק 19

הכניסה לארץ וכיבושה היו מלווים בנסים: הירדן עמד, חומות יריחו נפלו, הקב"ה השליך אבנים גדולות מן השמים על צבאות חמשת המלכים, והשמש והירח עצרו את מהלכם בפקודת יהושע. ארועים אלו נקראים נסים, משום שהקב"ה שינה בהם את חוקי הטבע הרגילים. כל חוקי הטבע תלויים ברצונו של הקב"ה, ברצונו הוא ממית וברצונו מחיה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. רצונו המתמיד של הקב"ה, לחדש בכל יום את הים בגבולותיו ואת היבשה בגבולותיה ובמגבלותיה, הופך אצלנו ל"טבע". אבל כשברצונו הוא הפך את הים ליבשה ואת היבשה לים, הרי זהו לפי תפיסתנו "נס". זאת למרות שגם הטבע, וגם הנס, נתונים לרצון ה' במידה שווה.

למרות שמגמת המציאות שתהיה בחירה חופשית, בכל מהלך כיבוש הארץ נעשה נס והקב"ה התערב בבחירה של תושבי הארץ.
ובתום המלחמות, בשלב הסיכומים, גילה לנו יהושע שלאורך כל תקופת כיבוש הארץ ליוה אותנו נס כפול ומכופל: "לֹא-הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת-לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה" (יא יט-כ). כאן אנו מגלים, שבעת כיבוש הארץ שינה הקב"ה בשני תחומים את הדרך הרגילה בה הוא מנהיג את העולם: בדרך כלל הקב"ה אינו מתערב בבחירה החפשית של האדם, ואילו כאן חיזק הקב"ה את לב יושבי הארץ לקראת המלחמה. ובדרך כלל רוצה הקב"ה בטובת ברואיו, וכאן רצה הקב"ה להשמידם.

חז"ל למדונו, שהקב"ה הוציא מתחום שליטתו את הבחירה האנושית. "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים"¹(ברכות לג:). עובדה זו מאפשרת לנו להבין מדוע לא ברא הקב"ה את עולמו בשלמות עתידית, שהרי אם היה עושה זאת לא היתה לאדם בחירה. וכבר למדנו הרמח"ל²דרך ה' חלק א פרק ה., שעצם המגמה של בריאת העולם היא כדי שהאדם, בבחירתו, יגיע אל מימוש רצון ה' ויזכה ליאור באור ה' בזכות ולא בחסד (שיש בו בחינת "נהמא דכיסופא", לחם חסד). ה"בחירה האנושית" היא, אם כן, שורש מגמת המציאות.

אם שינוי של פרט מחוקי העולם, או של פרטים ממרכיבי העולם, נקרא בפינו "נס", על אחת כמה וכמה שהתערבות אלהית בבחירה החפשית, שהיא שורש מגמת המציאות, היא נס. יתרה מזו: שלא כשאר חוקי העולם, הנתונים לשליטת רצונו החופשי של הקב"ה והוא "בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית"³תפילת שחרית "המאיר לארץ"., ברצותו ממית וברצותו מחיה, הרי לכאורה את הבחירה הוציא הקב"ה מתחום שליטתו. ואם בכל זאת התערב הקב"ה בבחירתם של יושבי הארץ, וקבע בעבורם במה יבחרו, הרי זה נס כפול (כי הקב"ה לא רק שינה ברצונו חוק מחוקי יצור הנתון לשליטתו, אלא חדר לתחום שאותו הוציא משליטתו במחשבתו המקורית).

כפליים גדל הנס כשנראה שתכליתו היתה השמדת עמי הארץ ולא להיטיב עמם.
וכאילו לא די בחיזוק לבם של יושבי הארץ, שינה הקב"ה את המגמה היסודית שלשמה נברא העולם. כבר למדנו מדברי הרמח"ל, שהקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו, כי יסוד הטוב הוא להיטיב. מדבריו היינו עלולים לטעות ולהבין, שהקב"ה היה "מוכרח" לברוא ניטבים כדי להיות טוב. אלא שהרמח"ל מסביר לנו, שכל דיבורינו בענייני האלוקות עוסקים ברצונו הפשוט בלבד, אבל בו עצמו לית מחשבה תפיסא כלל⁴קל"ח פתחי חכמה פתח א, ובפירוש.. על כל פנים, ברור שהרצון האלהי המקורי ביותר, הנתפס בהשגתנו, הוא הרצון להיטיב (על הפסוק ב"אשרי": "טוֹב-ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו, עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו", מובא ב'אוצר תפילות' פירוש 'עיון תפילה': "הפסוק הזה הוא מקור עיקר גדול בהנהגת ה' את עולמו, והלואי שיתנהגו על פיו כל באי עולם. ורחמיו על צדיקים ועל עושי דברו לא נאמר, אלא ורחמיו על כל מעשיו, לאמר לך שהקב"ה מרחם גם על אלה שמידת הדין מרחקתם"). והנה כאן שינה הקב"ה את דרכו וחיזק את לב יושבי הארץ, "לְבִלְתִּי הֱיוֹת-לָהֶם, תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם"(יהושע יא, כ). אם שינוי בחוקי הטבע נקרא בפינו "נס", הרי שהשינוי הזה, שהוא גם שינוי בדרך הנהגת ה' את העולם וגם שינוי במגמת בריאתו, הוא נס כפול ומכופל.

לנס מוכרחת להיות מטרה חיובית.
אכן שינויים בדרך ההנהגה האלהית מצאנו כאן, אך לא נוכל להגדיר שינויים אלו כ"נס", אם לא נבין את מטרתם. הרי אם ים היה הופך ליבשה ללא סיבה, היינו קוראים לזה "פלא", משתוממים, ותו לא. אם חומות יריחו היו נופלות כך סתם, ללא מטרה, היינו קוראים לזה "אסון טבע". מה יכולה אפוא להיות המטרה של שינוי מרחיק לכת זה?

בפרק קל"ה⁵(תהלים קלה א.) בתהילים מסביר המלבי"ם, שהקב"ה מחולל ניסים בשביל אחת משתי מטרות. הראשונה: להגביר את האמונה של בני האדם, והשניה: לאלץ את כוחות הטבע, להגשים את המגמה האלהית ולסייע ביישומה. לכאורה לא היה צורך בהכבדת לבם של יושבי הארץ אף לאחת ממטרות אלה. בשלילת הבחירה לא תוגשם המגמה הראשונה משום שאדם, שיצעק בכל כחו "ה' הוּא הָאֱלֹהִים" לאחר שנשללה ממנו הבחירה, לא יהפוך על-ידי כך לאדם מאמין. ולא היה צריך להשמידם כדי להנחיל לבני-ישראל את הארץ; באותה מידה אפשר היה לטעת בלבם עצה, להשלים עם ישראל כשם שעשו הגבעונים, או לעקור מן הארץ כשם שעשו הגרגשים⁶(רש"י שמות לג ב.). לשם מה צריך היה להקשות את לבבם ולהביאם למצב שלא תהיה להם תחינה, למען השמידם?

בראשית היותנו לעם, היינו זקוקים לניסים רבים.
בתקופת ילדותנו הלאומית, הרבה הקב"ה לעשות איתנו נסים. כשלא עמדו לנו כוחותינו הגופניים והנפשיים, להתמודד עם הכוחות הטבעיים, הכריע אותם הקב"ה בכוחו. כך היה בעמדנו על ים סוף, כשהודיענו: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן"⁷(שמות יד יד.) ואכן "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"⁸שם טו א. ומפני ש"וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה, וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה"⁹שם יג יז., היה צריך לכלכלנו במדבר בלחם נס¹⁰שם טז ד., ובארה של מרים היתה חייבת להתגלגל עמנו בכל שנות נדודינו במדבר¹¹(רש"י במדבר כה.). ואת חומות יריחו היה על הקב"ה להפיל בפנינו, כי עדיין לא היינו די בוגרים כדי לפרוץ אותן בתרגיל אסטרטגי כפי שעשינו אחר-כך בעי.

הניסים המיוחדים בכניסה לארץ נועדו לאפשר לעם ישראל להתמודד עם הקשיים המוסריים בכיבוש הארץ.
גם את "נס הנסים" הזה, הכבדת לב יושבי הארץ למען השמידם, היה הקב"ה צריך לעשות בגלל "ילדותנו הלאומית" בה היינו זקוקים לעזרה על-מנת להתגבר על מכשולים. אלא שמכשולים אלה לא היו רק מכשולים פיזיים, אלא גם מכשולים רוחניים. את ההצדקה המוסרית ל"נישול" יושבי ארץ-ישראל מאדמתם אנו מוצאים בפירוש רש"י לפסוק הראשון בתורה: "אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם', שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". תהיה זו תמימות לחשוב שתשובה זו תספק את הגויים, אבל תשובה זו חייבת לספק אותנו ואכן היא מופנית אלינו: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ"¹²(תהלים קיא ו.). גם לנו לא היה קל להבין זאת. כדי לראות ברצון האלהי צו מוסרי עליון, הנותן משמעות וחיים לכל מפעלינו בעולם, צריכים אדם ועם להגיע לבגרות נפשית ומוסרית ברמה גבוהה. ללא פיתוח מלא של קומתו הרוחנית, עלול האדם לתפוס את הצו האלהי בפנאטיות מדכאת, שהיא עצמה אסון לאנושות בהיותה מקטינה את דמותו של האדם מצמצמת את מרחב חייו ועלולה להביא, בעקבותיה, התפרצות כוחות חיים מוסריים, שיפרקו מעליהם את משא העול הדמיוני שהעלה האדם על כתפיו החלשות.

כנגד טענות מוסריות רבות היה עלינו להתמודד אילו לא הכביד ה' את לב העמים ואכן בדורות מאוחרים יותר התמודדנו ונכשלנו.
ישראל רחמנים הם. זוהי אחת משלוש תכונות היסוד, המאפינות את האיש הישראלי. ואמרו חז"ל¹³(יבמות עט.): "ישראל רחמנים, בישנים וגומלי חסדים". אילו נדרשנו, בתקופת ילדותנו הלאומית, להתמודד כנגד טענותיהם של שבעת העמים במשך תקופה ארוכה, היינו עלולים להגיע לכתישה מוסרית. לו היו שבעה עמים משמיעים באזנינו, השכם והערב, טענות להשבת בעלותם על הארץ - שהרי הם, עמי כנען, ישבו כאן לפנינו והכיבוש אינו יוצר בעלות - וטענות נוספות על חוסר המוסריות שבנישול איכר מאדמתו ועם מנופי ילדותו, היינו עלולים להתבלבל ולמצוא טעם בדבריהם.

ואמנם, דורות אחדים אחר כך נכשל שאול, כשהחל להתלבט בין הצו האלהי, שנצטווה בו להשמיד את עמלק מאיש ועד אשה ומעולל ועד יונק, ובין מה שנראה בעיניו כצו מוסרי. "וַיָּרֶב בַּנָּחַל"¹⁴(שמואל א' טו ה.); הוא טען כלפי מעלה: "מה על נפש אחת מישראל אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל, כל הנפשות האלו על אחת כמה וכמה. אם אדם חטא בהמה מה חטאה, אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו?"¹⁵(יומא כב:). אם שאול, שהיה "מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם"¹⁶(שמואל א' ט ב.), החל להתחבט, ודאי שהדבר היה עלול לקרות לרבים וטובים. טענות הגויים היו עלולות למצוא אוזן קשבת ולב רחמן בישראל, וליצור מצב העלול לגרום שנוותר על בעלותנו על הארץ, או לגרום לנו להתכחש להלמות לבותינו, ולהפוך ללוחמים פנאטיים, לזמן מה. כמובן, שבישראל לא היתה התקופה נמשכת זמן רב מידי. הכוחות המוסריים, הטבועים עמוק במידותיהם של ישראל, היו פורצים ופורקים מעליהם את הדרכת התורה. לכן עד עת קץ, בה תושלם קומתנו הלאומית, וכדי לחסוך מן האומה נסיון שעדיין לא היינו מסוגלים לעמוד בו, עשה לנו רבונו של עולם את הגדול בניסים. וכדי שלא תהיה לגויים תחינה¹⁷(דברים ז ב.), כלומר: שלא ימצאו בהם חן¹⁸(עבודה זרה כ.) הביא הקב"ה להשמדתם, ובנס יישר את העולם בהתאמה למגמה הרצונית, המונחת ביסוד בריאת העולם; ברצונו נטלה מהם, וברצונו נתנה לנו. בראשית ברא אלהים: בזכות ישראל, שנקראו ראשית¹⁹(רש"י בראשית א א.), שנאמר: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה"²⁰(ירמיהו ב ג.).

בחזרתנו הנוכחית לארץ, ההתערבות האלקית היתה בעצם החזרה אבל עם הטענות המוסריות עלינו להתמודד, ויכול נוכל להם.
גם בחזרתנו בימינו אלה הביתה, לארץ-ישראל, התערב הקב"ה בתחום הבחירה של האדם. אך הפעם שונה היתה ההתערבות: לא היתה זו התערבות להקשחת לב האדם, אלא בהפנית הרצון האנושי להכיר בזכות העם היהודי בארצו. בהחלטת האו"ם להקמת המדינה, חברו יחדיו מזרח ומערב למרות האינטרסים השונים והמנוגדים של שני הגושים. היתה זו התחלה, אבל שלא כבתקופת ילדותנו הלאומית ומכיוון שלא ילדים אנחנו, אנו נתבעים להסביר את זכותנו על ארצנו. ואם אומרים לנו: ליסטים אתם שדחקתם את רגליהם של יושבי הארץ, נאמר בפה מלא ובאמונה שלמה כי שבים אנו לארץ אבותינו הוא בראה וברצונו נתנה לנו ולדורותינו אחרינו, אחוזת עולם.