מעבור הארץ; יהושע · פרק 18

אחרי שהכרנו צורת מלחמה אידיאלית של שילוב הכח האנושי עם הכח האלקי, אין צורך להמשיך ולתאר את מהלכי הקרבות.
אחרי שנוצר השילוב בין הכח האלהי לבין הכח האנושי, במלחמת מעלה בית חורון, לא האריך הנביא בתאור הפרטים של הקרבות הנוספים. אחרי שנוצר הקשר הישיר בין ישראל לאביהם שבשמים, והשותפות המלאה נתגלתה בפעל, איזו משמעות תהיה לתאורי הקרבות? מה תהיה התועלת אם נדע שהכוחות הישראליים עשו איגוף מימין או משמאל, או שהכח האלהי עשה נס זה או אחר? אפילו תאור המלחמה הגדולה ביותר שהיתה ליהושע, מלחמת מלכי הצפון, הוא קצר ביותר. מסופר בו רק שמלכי הצפון התלכדו, "וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב-מְאֹד... וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם, עַל-מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם, וַיִּפְּלוּ בָּהֶם. וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם, וַיִּרְדְּפוּם עַד-צִידוֹן רַבָּה... וַיַּכֻּם, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לָהֶם שָׂרִיד"(יא, ד-ח).

מדוע נצטוו ישראל לעקור את סוסי הכנענים?
אמנם תאור המלחמה קצר מאוד, אבל הצו שנצטוה יהושע במלחמה זו מעורר תמיהה: "אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ" (יהושע יא, ז) ויהושע אכן קיים צו זה במלואו (יהושע יא, ט).

קשה מאוד להבין, מדוע ציוה הקב"ה לעקר את הסוסים. על-פי דברי חז"ל, העיקור הוא הסרת פרסות הסוסים¹(עבודה זרה יג.), פעולה הגורמת צער גדול מאוד לבעל החיים. מדוע נצטווינו על כך? והרי התורה עצמה אסרה עלינו לצער בעלי-חיים²(רמב"ם הלכות רוצח יג יג.). אם רצה הקב"ה שלא נתפתה ונזנח את אמונתנו בו, שלא נקח את הסוסים כשלל ונבטח בהם במלחמות הבאות³(רד"ק יהושע יא ט.), היה יכול לצוות עלינו להרוג את הסוסים. מדוע הורה לנו לגרום לבעלי החיים סבל גדול כל כך, גם בעצם הסרת הפרסות וגם, בעקבותיה, בגוויעתם האיטית של הסוסים ברעב, כתוצאה מכך שהם לא יוכלו להתהלך ולמצוא לעצמם מזון?

בכניסתנו לארץ היה עלינו להתמודד עם השימוש הלא מבוקר בכוחות הטבע של הכנענים בארץ.
עלינו להבין, שמלבד כיבוש הארץ היתה למלחמה על הארץ ייעוד נוסף: להחזיר לארץ את טבעה המקורי. כשכוחות החיים בארץ פורצים כל גבול וזורמים בלי הגבלה עלינו לרסן אותם, וכשהדבר אינו מתאפשר על-ידי הכוונה נכונה של הכוחות, עלינו לצאת למלחמה בהם.

הכנענים אמנם ידעו לחוש את דופק החיים בארץ ישראל. הם חרשו בשעת חריש וקצרו בשעת קציר⁴(בראשית רבה לט ח.) וכבר אברהם אבינו, כשהגיע לסולמה של צור, התפעל מכך. כשראה שיושבי הארץ מעבדים אותה בהתאמה לתנאי החיים בארץ, הבין אברהם שזו הארץ אשר עליה נאמר לו: "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"⁵(בראשית יב א.). אבל הכנענים הפריזו בקריאת דרור לכוחות הטבעיים ("אָרוּר כְּנָעַן. עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו"⁶(בראשית ט כה.), ועבדא בהפקרא ניחא ליה⁷(כתובות יא.)). הארץ הניבה פירות בגודל מופרז⁸(רש"י במדבר יג כג.) ואנשי מידות נולדו בה⁹(במדבר יג לב.). בין השאר, מלאו הכנענים את הארץ בסוסים. גידול הסוסים מסמל חיים פרוצים ובלתי מרוסנים: "ששה דברים נאמרים בסוס: אוהב את הזנות, ואוהב את המלחמה, ורוחו גסה, ומואס את השינה, ואוכל הרבה ומוציא קמעא, ומבקש להרוג את בעליו במלחמה"¹⁰(פסחים קיג.). (ידוע לנו, שאת אבותינו, שחיו בארץ, שמשו חמורים וגמלים ככלי תחבורה. בתיאור חייהם של האבות איננו מוצאים שהיה לאחד מהם ולו גם סוס אחד). מרכז גידול הסוסים באותו זמן היה במצרים, ועל המצרים עצמם נאמר: "וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם"¹¹(יחזקאל כג כ.). ארצם נקראה "עֶרְוַת הָאָרֶץ"¹²(בראשית מב יב.).

עם ישראל נקרא לתקן את הטבע העולמי. להעלותו, ולא לשברו. להפגש עם הכוחות הטבעיים, יופיים ועצמתם, להכיר את הטוב שבהם ולמזגם יחד, לפעול בהרמוניה של שלום עולמי: "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ... וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה"¹³(ישעיהו ו-ח.). אבל בתוך העיסוק הנפלא הזה עלול היה העם להתפתות משיכרון עצמת הכוחות הטבעיים ויופיים, כשם שקרה לכנענים. בתורה נצטוה העם, במפורש: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם-בָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ-כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה, לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ. אֶת-מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת-חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"¹⁴(ויקרא יח ג-ד.). חוקות הגויים, המוזכרים כאן, מתוארים על-ידי חז"ל¹⁵(ילקוט שמעוני ויקרא תקפז, תקצ.) כשימוש בכוחות הטבע בדרכים המעוותות את כוחות החיים ואת החיים בעצמם. ואמר רבי מאיר, שהתורה ידעה, שיהיו אנשים מבני ישראל שיתפתו וימצאו בדרכים מעוותות אלו עצמה ויופי שאינם נמצאים באורחות החיים הישראליים. "עדיין יש מקום ליצר הרע להרהר ולומר: שלהם נאים משלנו, לכן נאמר: וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה". ה' ציונו לשמור את חוקיו ומשפטיו, את-החוקים שחקק בעולם, ולא לעוותם בהרבעת כלאיים ובהרכבתם¹⁶(ספר החינוך, קדושים רמד.). פעולות אלו מסוגלות אמנם להביא לתוצאות, שאולי תרשמנה את בני האדם ותבאנה תועלת לטווח קצר, אבל רק חוקי ה' ומשפטיו הם החוקים "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"¹⁷(ויקרא יח ג-ח.). בייחוד עלולים המנהיגים, המופקדים על רווחת העם ומנהיגים את האומה לעיני הגויים להתפתות ולהשתמש בכוחות הטבע בדרכים לא נכונות. לכן נצטוו מלכי ישראל שלא להרבות סוסים¹⁸(דברים יז טז.), כדי שלא ישיבו את העם למצרים ולתרבותה¹⁹(דברים ח ח וספר החינוך תצט.). והעם נצטוה להתרחק מדרכי האמורי.

בעיקור פרסות הסוסים למדו ישראל את הצער הנורא שיש כאשר כוחות הטבע הבריאים פועלים בכלים לא נכונים.
מלכי הצפון גידלו סוסים רבים וריכזו אותם למלחמה נגדנו, ואנו נצטוינו לעקר אותם אחרי שיפלו לידינו במלחמה. הצער הנורא, שנגרם לבעלי החיים על ידינו, והתמונה המחרידה של אלפי סוסים נופלים, נתנו לנו אמת-מידה להבין את הצער ואת הכאב המתמשך, הנגרם לכוחות החיים הטבעיים כשהם אנוסים לפעול שלא על-פי חוקיהם הפנימיים. כאב זה הוא אמנם אילם, אך קולו מגיע מסוף העולם ועד סופו (דוגמא לכך אנו מוצאים בדברי המדרש המלמד, שכאשר כורתים אילן מאכל בארץ ישראל, קולו הולך מסוף העולם ועד סופו אלא שאינו נשמע²⁰(פרקי דרבי אליעזר לד.)). הכאב שנגרם כתוצאה מעיוות הטבע, הוא גדול יותר מן הכאב שנגרם כתוצאה מן העיקור. ועלינו להבין זאת היטב, כדי שנוכל לרצות ליישר את הכוחות הטבעיים הפועלים בעולם, ולהתאים אותם לחוקיהם הפנימיים.

כשהאנושות אינה יודעת לתת לכוחות הטבעיים אפיקים וכלים להתבטא דרכם, נגרמים עיוותים בעולם. אך עיוותים גדולים עוד יותר נגרמים, כשנותנים לאותם כוחות כלים ואפיקים בלתי נכונים. רק לעם ישראל יש הכוחות, הידע והכלים, להוציא לפעל את הכוחות החיים של ארץ ישראל ולנווט אותם. כשלא היינו כאן, נולדו בארץ מפלצות. נפילים ובני ענק ישבו בבקעה ובהר²¹(במדבר יג לג.). הכאב והעלבון, שהכוחות הטבעיים סבלו מכך, היו עצומים. סכנות רבות היו עלולות לצמוח ממפלצות אלו. כשכבשנו את ארצנו הכרתנו את הענקים מן הארץ (יהושע יא, כא), יחד עם כל צורות הפולחן הכנעניות שהשתמשו בכוחות הטבע בצורה מעוותת. הרכבת כלאיים והרבעת כלאיים, כישוף, אוב, עבודת המולך, בעל, אשרה ופעור, כל אלו נעקרו מארצנו כשכבשנו אותה מיד מטמאיה.

ובע"ה נגלה את טבעה האמתי של ארצנו, ארץ אשר למטר השמים תשתה מים²²(דברים יא יא.), "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ"²³(דברים ח ז-ח.), ארץ אשר עיני ה' אלהינו בה מראשית שנה ועד אחריתה²⁴(דברים יא יב.).