מעבור הארץ; יהושע · פרק 21

בזמן שרוב העם קבלו את סמכותו ה"מלכותית" של יהושע הרגישו בני יהודה, המיועדים למלכות לדורות, בחסרונות של מלכות שעה.
יהושע, המנהיג השני של האומה, צמח מתוך האומה. משה, רבו, גדל בבית פרעה וקיבל את השליחות כשרעה את צאן חותנו במדבר, בזמן שגלה מעל פני אחיו. יהושע, לעומתו, עבר כברת דרך ארוכה יחד עם כולם, ובכל זאת לא קם אדם בכל תקופת מנהיגותו כדי להזכיר לו חברות נשכחת או זכויות מן העבר. אפילו "קרחים" לא קמו כנגדו, או "דתנים" ו"אבירמים", שהטיחו בפניו "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל ה'"¹(במדבר טז ג.). ובכל זאת, אנו מגלים עקבות של התמרמרות בקרב בני יהודה, שהרגישו עצמם מתאימים ומיועדים למלכות, שאמורה להיות נשגבה וטבעית יותר לאומה.

כבר נפגשנו במדרש²(מדרש תנחומא מסעי ה, וראה לעיל פרק יב.), המתאר את תגובת בני יהודה לחשד שנפל על בן שבטם שמעל בחרם. אז היתה זו התמרמרות פנימית, שלא נתנה את ביטויה בכתובים. אבל כשזקן יהושע ונחלש מלהמשיך בכיבוש הארץ, רומזים לנו הכתובים על ביקורתם המסותרת של בני יהודה בכלל ושל כלב, חברו של יהושע לריגול הראשון, בפרט. "וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי-יְהוּדָה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, בַּגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' אֶל-מֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים, עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" וכו' (יד, ו-יב). כלב ביקש מיהושע רשות לכבוש את חברון. הבקשה לכשעצמה היתה במקומה, אך אם נתבונן מעט בסגנון דיבורו של כלב, נשמע את נימת הביקורת. מיד לאחר הפתיחה החברית והזכרת המבצע המשותף, מעלים כלב את חלקו של יהושע בשליחות וכך הוא אומר: "בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי, בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת-הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר עִם-לְבָבִי. וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי, הִמְסִיו אֶת-לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי"(יד, ז-ח). "אנכי", "אותי", "לבבי" וכו'. רק את עצמו הוא זכר, ולא הסתפק בכך אלא הוסיף ונתן ליהושע להבין שהוא הוא האיש שיכול וצריך להמשיך ולהנהיג את האומה: "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא"(יהושע יד, יא).

לא לחינם ולא במקרה השתמש כלב במילים "לָצֵאת וְלָבוֹא". כלב ידע וזכר, שכאשר ביקש משה מה' מנהיג שיוכל להחליפו, הוא השתמש בהגדרה "אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם"³(במדבר כז יז.). וכבר למדונו חז"ל⁴(רש"י יהושע ז י.), שאם יוצא לפניהם נוצחים, ואם חלילה אינו עושה זאת כי אז הם נופלים. משה ראה בתכונות אלו תכונות מהותיות למנהיג, וכלב טרח להדגיש שתכונות אלו קימות בו בשעה ש"יהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים... וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ" (יהושע יג, א). נתאר לעצמנו, שיבוא כיום אדם למנהיג ויאמר דברים שמשמעותם היא: כיון שנחלשת ולי יש כח להנהיג, תן לי אפשרות להנהיג, אמנם בפעולה קטנה, כי אני יכול אבל אתהֹ. נזכור מה היה דינו של אוריה החתי, כשהתבטא בפני דוד: "וַאדֹנִי יוֹאָב"⁵(שמואל ב' יא יא.). משום שהבליט את נאמנותו ליואב בפני המלך, וזאת בשעה שיואב היה בחזית ודוד נשאר בביתו, נחשב לו הדבר למרידה במלכות. והנה כאן קיבל יהושע את הצעתו של כלב, ולא עוד אלא ברכו.

תגובתו של יהושע לבקשתו של כלב בולטת במיוחד, כשמשווים אותה לתגובתו על בקשתם של בני שבטו, שבט יוסף. מיד אחרי שנענה לכלב, פנו אליו בני יוסף בבקשה שיתחשב במספרם הרב ויתן להם נחלה גדולה יותר (יהושע יז, יד). אך תשובת יהושע היתה חד משמעית: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים, כִּי-אָץ לְךָ הַר-אֶפְרָיִם" (יהושע יז, טו). אם נתרגם את תשובתו ללשון של ימינו, הרי תשובתו היתה: "לכו לעבוד, ותשיגו את מבוקשכם". לא הועילו להם תחנוניהם ולא ה"פרוטקציה" של יהושע בן שבטם. בקשתם לזכות בתוספת נחלה ללא עמל, ורק משום שצרכיהם מרובים, נדחתה על הסף. היא לא היתה הגונה, ונדחתה. לעומתם קיבל כלב את מבוקשו למרות סגנונו הבוטה, כי בקשתו היתה הגונה.

בענוותו היתרה ידע יהושע את מגבלותיו כמנהיג מבית יוסף, ולא כלא את כוחותיהם הפורצים של בני יהודה. ואם כי כבר זקן היה וחדל ממלחמות, הוא התאים ל"מלכות" בדורו, כי ידע ללכת לפי רוחו של כל אחד ואחד. לרוחו של כלב, לרוחם של בני יוסף, לרוחן של בנות צלופחד, ולרוחם של שנים וחצי השבטים שהיו פמליא שלו. לעומתו כלב, למרות יכלתו להנהיג את בני שבטו לקרב, לנצח את יושבי חברון ולהשמיד שם את ילידי הענק, לא הבין אפילו לרוחה של בתו: הוא נתן לה את ארץ הנגב גם בנחלתה הגיאוגרפית וגם "בית מנוגב מכל טוב, אדם שאין בו אלא תורה"⁶(רש"י יהושע טו יט). ועד שהרכינה עצמה ליפול לרגליו⁷רש"י שם יח., הוא לא היה די רגיש להבין את מצוקתה. מובן, שהוא לא היה מתאים להחליף את יהושע בהנהגה.