מעבור הארץ; יהושע · פרק 23

חלוקת הארץ בגורל, בררה במדויק את התאמת הנחלות לשבטים.
תשעה וחצי שבטים התנחלו בארץ ישראל המערבית. ראשונים נחלו שבטי יהודה ויוסף, אחר כך הקימו בני ישראל את המשכן בשלה (יהושע יח, א), אך שאר השבטים לא מיהרו לבקש את נחלתם עד שיהושע גער בהם: "...עַד-אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם" (יהושע יח, ג). מיקומו של כל שבט, בארץ ישראל המערבית, נקבע בגורל. אלעזר הכהן הגדול לבש את האורים ותומים ויהושע וכל ישראל עמדו לפניו, והיה אלעזר מכוון ברוח הקודש ואמר זבולון עולה, תחום עכו עולה לו. ושני קלפיות עמדו לפניהם, באחד שמות השבטים ובשני תחומי הארץ. טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי תחומין ועלה בידו תחום עכו. והיה אלעזר מכוון ברוח הקודש ואומר נפתלי עולה ותחום גנוסר עולה וכך היה¹(בבא בתרא קכב.).

חלוקה זו לא השאירה ספקות בליבם של ישראל שאכן כל אחד זכה בנחלה המיועדת לו. וההתאמה שיכול היה כל שבט להרגיש בין תכונות אופיו לנופי נחלתו איפשרה ליצור אוירת שביעות רצון מהחלוקה והבנה שהחלוקה הזו היא החלוקה האופטימלית.

יהודה, השבט המיועד למלכות, זכה בנחלה מירושלים דרומה, אזור הכולל את ההר השפלה המדבר והים. כמלך הכולל את כל תכונות האומה. בנימין הצדיק שאותו הגדיר אביו "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף"²(בראשית מט כז), נחל את ההרים הגבוהים יחסית, מצפונה של ירושלים הקשים לעיבוד ותובעים עקשנות באחיזה בקרקע. שבט דן שדגלו במדבר היה המאסף לכל המחנות³(במדבר י כה.), זכה בשפלה בגבול נחלת יהודה. שכנותם הגאוגרפית של שני השבטים נובעת כנראה גם מתכונות אופי משותפות, שני השבטים הוגדרו כאריות: "גּוּר אַרְיֵה" נקרא יהודה בפי אביו⁴(בראשית מט ט.), ודן נקרא "גּוּר אַרְיֵה" על-ידי משה⁵(דברים לג כב.). זבולון הסוחר נחל בתחום עכו, פתחה הימי של ארץ ישראל. יששכר חמור גרם⁶(בראשית מט יד.) רבץ בעמק יזרעאל ועמק הירדן, ונפתלי קל התנועה כאילה שלוחה⁷(בראשית מט כא.), זכה בבקעת גנוסר הממהרת להוציא פירותיה⁸(בראשית רבה צט יב.). ההרמוניה הזו, בין תכונתיו של השבט ובין תכונת הארץ טעונה פירוט והרחבה⁹ראה לקמן פרק כד. כדי להסביר כיצד מתאים הנגב לשמעון, הגליל לאשר, והשומרון לאפרים ומנשה. אבל המסתכל בעין בוחנת, יכול למצוא את התאמת כל שבט לנחלתו.

אמנם החלוקה עפ"י הגורל היתה מדויקת, אבל אנו מצפים שבעתיד תהיה החלוקה על-ידי ה'.
הגורל גילה לנו, היכן רצה ה' שכל שבט ושבט יתמקם בארץ. עובדה זו מבטלת את המחשבה, שהחלוקה היתה שרירותית-אנושית. עם כל זה, כבנים לה' אלהינו, היתה בכך אכזבת מה. קיוינו שהמתנה הגדולה הזו, התגשמות חלום הדורות, מילוי ההבטחה "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת"¹⁰(בראשית יב ז, כד ז.) תנתן על-ידי הקב"ה בעצמו, שהוא עצמו יאמר לכל שבט ושבט מהי נחלתו ולא יעשה זאת באמצעות הגורל. יתכן שזו היתה הסיבה לכך ששבעת השבטים התעכבו מלנחול את הארץ, עד שיהושע גער בהם. ובאמת חז"ל מלמדים אותנו, שהחלוקה העתידית לא תהיה בגורל. "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם שיש לו פרדס אין לו שדה לבן, שדה לבן אין לו פרדס. אבל החלוקה של עולם הבא, אין לך אדם מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, והקב"ה מחלקה בעצמו"¹¹(בבא בתרא קכב., ילקוט שמעוני, יהושע כט.).

פלאיותו של הגורל ברורה. והעובדה, שהיתה התאמה בין דברי אלעזר הכהן ברוח הקודש ובין הנחלות שעלו בקלפי, מוכיחה שאת הגורל הזה כיוון ה'. אבל התגלות המופת היא תמיד משנית ואינה יכולה למלא את מקום הדיבור הישיר. ואכן, הקשר בין דבר ה' וחלוקת הארץ בימי יהושע לקה בחסר, בעקבות חטא המרגלים נוצרה חציצה בין העם לנחלתו, דור דעה שהוכן לדעת את הארץ ולהתקשר אליה בקשר בלתי אמצעי, חטא ומת במדבר. רק שנים מהם, יהושע וכלב, נכנסו לארץ, והם זכו בנחלתם על פי ה' ולא על פי גורל. כלב ביקש: "וְעַתָּה, תְּנָה-לִּי אֶת-הָהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא" (יהושע יד, יב) וקיבל. ובנחלת יהושע נאמר: "עַל-פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ, אֶת-הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל" (יט, נ). השניים שלא נפגעו מחטא המרגלים והדפו את מוציאי דיבת הארץ, היו היחידים שקיבלו נחלתם על-פי ה' ולא בעזרת אמצעים ושליחים. התנחלותם בהתנחלות הראשונה היתה באותה דרך בה עתידה להיות ההתנחלות העתידית של האומה כולה, ואילו כל העם שנפגע בחטא המרגלים זכה בנחלתו באמצעות הגורל בלבד. דברי הגנות שנאמרו על הארץ יצרו מחיצה בין המדברים לבינה, ורק אחרי מירוק והתעלות נזכה בנחלתנו על-פי ה' כמתואר ביחזקאל מ"ח.

חלוקת הארץ על-פי דבר ה' תוכל לבטא את הופעת הקדושה, בנחלות השבטים.
מחיצה זו גרמה גם את חוסר יכולתנו, להגשים את הופעת הקדושה בקשר מוחלט וקבוע בארץ. ולכן לא זכו הלויים, נושאי דגל קדושת החיים הישראליים, בנחלה מוגדרת בארץ. עובדה זו מודגשת כמה וכמה פעמים במקרא. למגוריהם קיבלו הלויים ארבעים ושמונה ערים מפוזרות בין כל שבטי ישראל (פרק כא), ונספחו לשבטים האחרים. רק בחלוקה העתידית תתחלק ארץ ישראל לשלשה עשר שבטים¹²(יחזקאל מח.), הקודש יוכל להקבע ולהשתרש בארץ. לכהנים וללויים תהינה נחלות מוגדרות, ואיחודן המלא וההרמוני של שלושת קומות הופעת הקדושה הישראלית בעולם יופיע בשלמותו: קדושת התורה, קדושת העם וקדושת הארץ.